מגל נ' אוסטרובסקי

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי הוא בנזק שגרם הנתבע על פי הטענה לרכבו של התובע.

אין חולק כי ביום הנקוב בכתב התביעה נסע התובע עם רכבו בסמוך לביתו של הנתבע, בשכונת בית הכרם בירושלים.

לטענת הנתבע ניסה התובע לקצר את דרכו לביתו ומשכך עבר טרם כניסתו לרחוב שבו מתגורר התובע, מדרך שבה הנסיעה אסורה, כלומר נסע נגד כיוון התנועה.

התובע סירב להגיב לטענה זו אך למעשה לא הכחיש אותה ואני מקבל את טענת הנתבע לפיה נהג התובע ביודעין קטע דרך נגד כיוון התנועה ובניגוד לחוק.

מכאן החלו להתפתח העניינים בדרך בלתי צפויה:

הנתבע חסם בגופו את רכבו של הנתבע וסירב לפנות את הדרך, תוך שגם בבית המשפט הוא מסביר כי נלחם הוא מלחמת חורמה בעברייני התנועה אשר נכנסים לרחובו.

במקביל הגיע שכנה נוספת של הנתבע ואף היא החלה להטיף מוסר לתובע על דרך נהיגתו.

כאשר הבין התובע שאין בדעתו של הנתבע לפנות את הדרך, והנתבע אף הוציא מצלמה והחל לצלם את רכבו, החל התובע בנסיעה כשהוא מנסה באמצעות רכבו להזיז את הנתבע.

התובע טוען כי עשה זאת באופן איטי מבלי לפגוע בנתבע ואילו הנתבע טוען כי נפגע קלות על ידי דופן רכבו של התובע או על ידי פגושו האחורי.

כאן חלוקים הצדדים עוד שכן התובע מעיד שהנתבע הרים את רגלו ובעט בחוזקה בדופן דלת הנהג ואילו הנתבע טוען כי כלל לא עשה כן.

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם ראיתי להעדיף את עדותו של התובע על פני זו של הנתבע. התרשמתי כי הנתבע כעס כעס רב על דרך התנהגותו של התובע דבר אשר בא לידי ביטוי בחסימת רכבו למשך זמן וכאשר נוכח שהתובע משתחרר מחסימתו הביע את כעסו באופן שבעט בדלת המכונית.

גם מבט בתמונות שהוגשו לבית המשפט ת/1 ת/2 והמתעדות את הנזק בדופן הרכב נראה היטב כי לא מדובר בנזק תאונתי, כאשר ייאמר שקשה מאוד לגרום שקע כזה בתאונת דרכים בשל צורת השקע (עגול) ומיקומו לאורך הרכב. עוד יצויין כי על השקע נראים סימנים שחורים היכולים להיות סימני חריכת גומי מנעל.

יכול אני להבין את כעסו של הנתבע ואולם לא זו הדרך לטפל במפירי סדר או בעברייני תנועה. בידיו של הנתבע הייתה מצלמה, כך או כך צולם רכבו של התובע והנתבע רשאי היה להגיש תלונה למשטרת התנועה ובכך לגלות אזרחות טובה. יש להניח שנגד התובע היה נרשם דו"ח תנועה מה גם שדברי התובע היו מגובים במקרה כזה על ידי שכנתו וצילומים.

לסיכום עניין זה יירשם כי במאזן ההסתברויות נראה כי הנתבע בעט בדלת רכבו של התובע וגרם את הנזק הנראה בתמונות ת/1 ת/2.

לעניין הנזק:

התובע מכר את רכבו וטוען כי הפסיד סכום בעת המכירה אך אינו יודע לנקוב בסכום המדויק. התובע לא הציג חוזה מכר או זכרון דברים לעניין המכירה, ובית המשפט אינו יכול לקבוע אם בפועל הופחת סכום מסוים בעת המכירה בשל הנזק שנגרם לדלת.

אין בפניי חוות דעת שמאי ובנסיבות האמורות נותר לבית המשפט להסתמך על הצעת המחיר אשר ניתנה על ידי מוסך "טויוטה" המטפל ברכבו של התובע סמוך למועד האירוע. הערכת המוסך עמדה על סך 1,100 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 1,276 ₪ הסכום נקבע על בסיס הצורך לתקן את הפגיעה ולצבוע את הדלת.

הסכום נראה סביר והגיוני ביחס לנזקים אשר מובאים מידי פעם בידי בית משפט זה. ולפיכך ראיתי לאשרו.

סוף דבר מחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום הנזק בסך 1,276 ₪ בצירוף הוצאות בסך 50 ₪.