מגורי קטינה בפנימייה כחלק מענייני משמורת וחינוך

"התקיים דיון בעניין החזקת הילדה [א'] ושילובה במסגרת "פוסט אשפוז" בפנימית [ע']. נשמעו טו"מ הצדדים וב"כ גם בקשר לשינוי הרכב בית דין וטענת ב"כ האם לחוסר סמכות בית הדין לדון בנושא שילוב הקטינה במסגרת החינוכית־טיפולית.

בית הדין זימן דיון בהקדם משום שבית הדין רואה בחומרה שהבת שזקוקה למסגרת חינוכית רפואית נמצאת בבית בגלל מחלוקות בין ההורים אשר גורמות נזק של ממש לקטינה.

מחליטים:

א.בית הדין דוחה את הטענה לחוסר סמכות ודאי שצורך רפואי־נפשי הוא בסמכות בית הדין לעסוק בו.

ב.בית הדין מסמיך את האב להשלים בעצמו את רשום הקטינה לפנימיית [ע']."

הערעור שבפנינו נסוב על שני חלקי החלטה זו, הן על המשמורת והן על הסמכות לרשום את הקטינה לפנימייה הנ"ל.

ריש מילין, בטרם נתייחס לערעור לגופו, נאמר שהאיחור במתן פסק דין זה נבע מכשל טכני במערכת המחשוב של בית הדין.

להלן נתייחס לשני חלקי הערעור.

א.קביעת המשמורת

המערערת, באמצעות בא כוחה, טוענת כנגד קביעת בית הדין שהמשמורת על הקטינה תישאר אצל האב.

לטענת ב"כ המערערת אשפוזה של הקטינה במוסד רפואי פסיכיאטרי לתקופה ארוכה, וכן התדרדרותה המנטאלית והנפשית של הקטינה, הם שינוי נסיבות קיצוני, שאמור להוביל למסקנה שיש להוציא את המשמורת של הקטינה מידי האב. לטענת המערערת, שינויים אלו נבעו מהעובדה שהקטינה עברה למשמורת האב, ולא מסיבות אחרות.

כמו כן, לטענת המערערת בית הדין התעלם מרצונה של הקטינה לשוב לחיק אימה ולמשמורתה (לטענת המערערת).

בית הדין שמע את הצדדים, ועיין בחומר הרב שבתיק, ומגיע למסקנה שיש לדחות את הערעור בחלק זה בשתי ידיים.

פסיקתנו זו, כמו כל ההחלטות שנתנו על ידי בית הדין האזורי בעניין זה, נשענת על חוות דעת מרובות של גורמי המקצוע, שליוו את כל ההתפתחויות, המשברים, והנפילות הנפשיות שחוותה הקטינה בעברה, והם אלו שהמליצו ועמדו על כך שהמשמורת תהיה אצל האב ולא אצל האם. נציין, שלפי חוות דעתם של גורמי המקצוע, העברת המשמורת לאם בשלב זה לא רק שלא הייתה מטיבה עם הקטינה אלא מסכנת אותה ואת בריאותה הנפשית. בכלל חוות הדעת הללו, הן התסקירים שנתנו בתאריכים: 5.7.2016, 4.6.2017, 6.7.2017, ו־4.1.208, כולם מצווים בתיק בית הדין האזורי. נוכל לומר גם את זאת, שמכולם עולה המלצה חד־משמעית, שהמשמורת תהיה אצל האב ולא אצל האם, ומהם עולה תמונה ששוללת את כל האמור לעיל נגד משמורתו של האב.

בנוסף לכל התסקירים הנ"ל, בית הדין האזורי בחן בעצמו את הצדדים השונים בבואו לקבוע משמורת בהתייחס לטיעונים בכתב ובעל פה שהוצגו בפניו.

אשר על כן, בכל הנוגע לקביעת המשמורת לא מצאנו פגם כל שהוא בהתנהלותו של כבוד בית הדין האזורי, לא בהלכה ולא בשיקול דעתו, לא בפרוצדורות השיפוטיות, ולא נמצאה הצדקה כל שהיא להתערבותנו, ומשכך אנו דוחים את הערעור בחלקו זה.