מגדל חברה לביטוח בע''מ נ' חסן ואח'

החלטה

בפני בקשה למינוי כונס נכסים זמני לשם תפיסת כלי רכב מסוג סוזוקי מס' רישוי 90-987-28 (להלן: "כלי הרכב" ו/או "הרכב"), וכן למתן היתר לב"כ המבקשת לתפוס, באמצעות בעל תפקיד מורשה ממשרד המשפטים, את כלי הרכב.

טענות המבקשת

בשנת 2006, המבקשת ביטחה את הרכב שהיה אז בבעלותו של מר מורשקין אנדריי (להלן: "המבוטח"), וזאת על פי פוליסת ביטוח מקיף לרכב מס' 252251535/06/ש (להלן: "הפוליסה").

ביום 31.8.06, המבקשת שילמה למבוטח סך של כ 68,918 ₪ עקב הודעת המבוטח על גניבת הרכב. למען הדיוק, אציין, כי הרכב היה משועבד לטובת בנק ירושלים, ותגמולי הביטוח הועברו לבנק ירושלים (ר' נספחים ב'1 ו- ג' לכתב התביעה).

ביום 1.8.06, המבוטח הגיש תלונה במשטרה ודיווח על גניבת רכבו. אך, מעבר לאותה תלונה לא צורף מסמך כלשהו המעיד על התפתחויות החקירה ו/או תוצאותיה. על פניו, ברי כי התלונה במשטרה נגנזה.

המבקשת טוענת, כי מששילמה למבוטח את תגמולי הביטוח עקב גניבת הרכב, היא הפכה לבעלים של הרכב. אם כי, בזמנו הייתה מניעה בדין, בעד המבקשת, לרשום את הרכב על שמה, מאחר וברישיון הרכב הייתה רשומה הגבלת מכס, מאחר ובמועד רכישת הרכב, המבוטח היה עולה חדש ורכש את הרכב ללא מיסים. לטענת המבקשת, הגבלה זו מנעה בעד רישום הרכב על שם המבקשת לאחר תשלום תגמולי הביטוח עקב הגניבה.

המבקשת טוענת, כי לאחרונה, קיבלה פניה מהמשיב, לפיה מעוניין זה האחרון, לרכוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב שרכש לאחרונה. לא מן המותר לציין, כי הרכב במשרד הרישוי רשום כיום על שם המשיב. מכאן, תביעתה העיקרית של המבקשת כנגד המשיב, וכנגד מדינת ישראל, לקבלת סעד הצהרתי, לפיו ייקבע כי המבקשת הינה הבעלים של הרכב ובעקבות זאת, להורות על העברת הרכב לחזקתה ולחייב את הנתבעת 2 (מדינת ישראל) בביצוע רישום הבעלות ברכב על שמה. המבקשת טוענת, כי העברת הבעלות ברכב ורישומו על שם המשיב הושגו שלא כדין, אגב החזקת רכוש גנוב.

בד בבד עם הגשת תביעתה העיקרית, המבקשת הגישה בקשתה זו לקבלת סעד זמני כמפורט בפתח הבקשה.

דיון והכרעה

המבקשת מפנה לסעיף 6 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 (להלן: "התוספת"), בעוד, שהסעיף הרלבנטי לענייננו, הינו, סעיף 7 לאותה תוספת, הדן בהעברת הבעלות ברכב שנגרם לו אובדן גמור ושלא שילמו בעדו מסים. ועל הגבלת המכס שהייתה רשומה ברישיון הרכב, ניתן היה להתגבר באמצעות תשלום המסים המתחייבים, כאשר חובת תשלום המסים במקרה כגון דא, חלה על המבקשת, וזאת לאור הוראת סעיף 7 (ג) לתוספת הנ"ל הקובעת כי : "לאחר תשלום תגמולי הביטוח או החלפת הרכב רשאי המבטח לקבל מהמבוטח את זכויותיו ברכב ואם העברת זכויות זו תלויה בתשלום מסים כלשהם, יחול תשלום זה על המבטח". (ההדגשות שלי נ.ע הח"מ).

מכאן, אנו למדים, כי במקרה דנן, חרף תשלום תגמולי הביטוח, הרכב אינו עובר באופן אוטומטי לבעלותה של המבקשת. הרכב עובר לבעלות המבקשת, אך ורק עם דרישת המבטחת מהמבוטח לקבל לידיה את זכויותיו ברכב, ולאחר תשלום המסים החלים על הרכב. הסעיף מקנה למבטחת רשות לבחור ובצדק, שכן, לא ניתן לכפות על המבטחת לרכוש רכב כאשר העברת הבעלות בו תלויה בתשלום מס, שייתכן ולא ישתלם למבטחת לשלמו תמורת רכישת הזכויות ברכב.

על כן, בענייננו, ונוכח הוראת סעיף 7 (ג) לתוספת, המסמכים המעידים על תשלום תגמולי הביטוח למבוטח, אינם בבחינת ראיות מהימנות לכאורה להוכחת בעלותה של המבקשת ברכב. המבקשת לא הביאה ראיה מהימנה לכאורה, לפיה, ביקשה לקבל לידיה את הבעלות ברכב ו/או כי שילמה את המסים המתחייבים עבור הרכב ו/או כי שילמה את סכום הביטוח במלואו מבלי שתקזז את המסים המתחייבים עבור הרכב. לא זו אף זו: המבקשת מודה כי לא העבירה את הרכב על שמה בשל מגבלת המכס. משמע, המבקשת לא שילמה את המסים לצורך העברת הרכב לבעלותה.

לחילופין, ובהנחה, כי קיימות בנסיבות העניין ראיות מהימנות לכאורה להוכחת בעלותה של המבקשת ברכב; תנאי זה הינו הכרחי אך לעולם אינו מספיק לצורך היעתרותי לבקשת המבקשת. על המבקשת לשכנעני כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הרכב או להשמידו, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך ו/או כי לכאורה קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכו של הרכב, או שהרכב הופק תוך ביצוע המעשה או המחדל נשוא התובענה או שימשו לביצועו, וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

מלבד העלאת טענות שנותרו בגדר השערות, המבקשת לא הצביעה על קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים או להשמיד את הרכב. הפגיעה בערכו של הרכב, אינה מתאיינת מעצם העברת הרכב לידי כונס זמני מטעמה. המבקשת לא הראתה ולו לכאורה, כי ידו של המשיב במעל. לא זו אף זו: מששילמה המבקשת למבוטח עקב מקרה הגניבה, בכך הודתה היא במקרה הביטוח לצורכי חבותה היא. אך, אין בכך כדי להעיד, בהכרח, על גניבת הרכב. המבקשת הייתה חייבת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח עקב מקרה ביטוח שהינו "גניבת רכב ושלא נמצא תוך 30 יום". משמע, מקרה גניבה לצורכי הכיסוי הביטוחי, איננו בהכרח, גניבה לצורכי התביעה נשוא תיק זה. כמובן, לא ניתן לשלול בשלב זה, אף טענה מטענות המבקשת, ואלה יתבררו במהלך המשפט עצמו. אך, לצורך ההיעתרות לבקשתה למתן הסעד הזמני המבוקש על ידה, המבקשת לא הצליחה לשכנעני בקיומם של התנאים הנדרשים לכך, כמפורט לעיל.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות, לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, ט"ו סיון תש"ע, 28 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: