מגאדבה נ' הראל ואח'

החלטה

לפני הודעת המדינה על קיומה של חסינות עובד ציבור לנתבעים 2, 3 ו- 4 (להלן: הנתבעים) בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), ובקשה לדחיית התובענה נגדם.

התובע הינו אסיר הכלוא בכלא "אשל", ואילו הנתבעים הם אנשי הנהלת כלא "אשל".

התובע הגיש נגד הנתבעים ונגד המדינה תביעה כספית על סך של 10,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב גביה שלא כדין מחשבונו ואי תשלום שכר תמיכה באסיר, עיקול כספים שלא כדין מחשבונו, אי קבלת פריבליגיות בגין תמיכה באסיר, אפלייתו לרעה לעומת אסירים יהודים ומניעתו להתפלל מחוץ לתאו ובצוותא, אי הקפדה על תברואת המקום ועוד.

לאחר הגשת התביעה ניתנה על ידי המדינה הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין, על קיומה של חסינות עובד ציבור לנתבעים לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. בהודעה נטען, כי הנתבעים חסינים בפני תביעה בנזיקין בגין האירועים נשוא התובענה, וכי יש לדחות את התובענה נגדם מאחר שהמעשים המיוחסים להם בכתב התביעה נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני כאנשי הנהלת בית הסוהר "אשל", כאמור בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין. נטען, כי בנסיבות העניין לא מתקיים החריג לחסינות הקבוע בסעיף 7א(א) סיפא לפקודה.

התובע מתנגד להכרה בחסינות. לטענתו, הנתבעים ביצעו את מעשיהם שלא במסגרת תפקידם הציבורי ולא לצרכיו. לטענתו, הם הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובע וביצעו את המעשים המיוחסים להם מתוך כוונה לפגוע בו הן גופנית והן נפשית. משכך, מעשיהם עונים על החריג הקבוע בסעיף 7 א(א), לפקודה אשר במסגרתו לא תקום חסינות לעובד ציבור.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. בתיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין נקבעו ההוראות הבאות, הרלבנטיות לענייננו:

"7א. חסינות עובד ציבור

(א)לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין ; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

(ב)אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.

(ג)החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה".

7ב. תובענה נגד עובד המדינה

(א)הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.

(ב)ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה – תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א ; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)".

המטרה העומדת בבסיס הוראת החוק האמורה, המרחיבה את חסינותם של עובדי הציבור, היא לאפשר לעובד הציבור לפעול במסגרת תפקידו ללא מורא וללא חשש כי הוא יהיה צפוי לתביעות הנובעות מעבודתו. יחד עם זאת, חסינות זו סוייגה, שכן מתן חסינות רחבה מדי עלול להביא להתעמרות עובדי הציבור באזרחים, בידיעה כי הם חסינים מפני תביעות.

הוראת סעיף 7א לפקודה מאזנת בין הצורך לאפשר לפקידי הציבור חופש פעולה לעסוק בעבודתם, מבלי לחוש מאויימים על ידי הגשת תביעות אישיות נגדם בגין ביצוע עבודתם, לבין הצורך להרתיע עובדי ציבור מפני שימוש לרעה בכוח השלטון, בכדי שלא יגרמו לנזק בזדון.

בענייננו, מעיון בכתב התביעה עולה, כי המעשים המיוחסים לנתבעים 2, 3 ו-4 בוצעו במסגרת ולצורך תפקידם בשירות המדינה. התנהלות הנתבעים כמתואר בכתב התביעה אינה מצביעה על התנכלות מכוונת והתעמרות במזיד מצד הנתבעים בתובע, תוך שוויון נפש באשר לנזק שיגרם לו עקב אותם מעשים. על כן, מעשים אלה אינם נכנסים לגדר החריג הקבוע בסעיף 7א(א) סיפא לפקודה, ולכן מתקיימים התנאים למתן חסינות.

משהודיעה המדינה, כי היא מקבלת על עצמה את האחריות בגין מעשיהם של הנתבעים, אם וככל שתוטל אחריות כזו, הרי דין התביעה נגד הנתבעים להידחות.

לאור כל המפורט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.