מג'די נ' שלאלדה ואח'

פסק דין

1.תאונת שרשרת ארעה ביום 22/11/08 בו ניזוק רכבו של התובע, שהיה ראשון בטור הרכבים ונאלץ לעצור בנסיעתו בהתאם לתנועה בכביש. רכבו של הנתבע נסע מאחוריו ולאחריו, הרכב בו נהגה הנתבעת .

2.אין חולק כי התובע, אינו אחראי לתאונה. המחלוקת היא בשאלת אחריותם של כל אחד מהנתבעים לתאונה, ובשאלת שיעור נזקי התובע.

שמעתי את עדויותיהם של הנהגים וכן את עדותו של בעלה של הנתבעת שנסע עמה ברכב.

3.התובע, העיד על עצירתו עקב עצירת רכב שהיה לפניו. לדבריו, מישהו פגע בו מאחור והוא הובהל לבית חולים. ימים ספורים לאחר התאונה, מסר התובע הודעה למשטרה (סומנה נ/1). בהודעתו (נ/1) אמר התובע : "אני בלמתי אולם רכבים שנסעו מאחורי התנגשו אחד בשני והראשון שמאחורי, פגע בי מאחורה. רכבי נהדף קדימה אך לא פגע ברכב שלפני".

4.הנתבע העיד כי עצר את רכבו הואיל והבחין בעצירתו של התובע שנסע לפניו עקב פקק תנועה, בכביש המנהרות. לדבריו, עם עצירתו נפגע רכבו בחוזקה מאחור ונהדף לעבר רכבו של התובע ( ברישא בעמ' 3 לפרוטוקול ) . על עצמת המכה מאחור, ניתן לדברי הנתבע ללמוד מנזקיו הכבדים בחזית האחורית ברכבו, שגרמה להזזת המושב האחורי קדימה , כפי שניתן ללמוד מתמונות נ/2.

5.הנתבעת הודתה בעדותה כי היא פגעה ברכבו של הנתבע מאחור. לדבריה, היא החליקה לעברו למרות שבלמה את רכבה מששמעה רעש חזק של פגיעת רכבו של הנתבע ברכבו של התובע, קודם לפגיעתה בו ( עמ' 10 שורות 22-34 ועמ' 11 שורות 2-3).

בתמיכה לעדותה העיד הנוסע ברכבה, בעלה, באומרו כי הוא ראה את רכבו של הנתבע פוגע ברכבו של התובע, קודם לפגיעתם ברכבו של הנתבע.

6.הנתבעת, לא העידה על כך שראתה פקק תנועה ואילו התובע והנתבע העידו על עומס בכביש, שגרם להם לעצור. צפוי היה שהנתבעת, תבחין בעומס בכביש אילו הביטה קדימה ובהתאם לכך, היה עליה להאט את נסיעתה ולשמור מרחק, מהרכב שלפניה. אילו כך נהגה, היה בידה לבלום את רכבה מבלי לפגוע ברכב שלפניה. כך גם, הפגיעה ברכבו של הנתבע היתה קלה ולא היתה גורמת להדיפתו לעבר רכבו של התובע.

אם כגרסת הנתבעת, היא עצרה את רכבה ולמרות זאת היא פגעה ברכבו של הנתבע, יש ללמוד מכך על נסיעתה במהירות גבוהה בהתעלם מתנאי הכביש והתנועה, למרות ששדה הראייה היה פתוח.

7.תיאורה של הנתבעת על רעש התאונה קודם לפגיעתה ברכבו של הנתבע, אינו מתיישב עם נזקיו הקלים של הנתבע בחזית הקדמית ברכבו ועם אי הדיפת רכבו של התובע עקב כך, לעבר הרכב שעצר לפניו. מנגד, לתובע אין אינטרס כלשהו להעיד על פגיעת רכב אחד ברכבו, כבר בהודעתו במשטרה וכן לא בעדותו בפני שעשתה עלי רושם מהימן. כך גם, עדותו של הנתבע אשר תאר את עוצמת הפגיעה ברכבו מאחור, המתיישבת עם הדיפתו עד לעבר רכבו של התובע.

8.לפיכך אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, שלא שמרה מרחק מרכבו של הנתבע והדפה אותו לעבר רכבו של התובע.

9.עניינה של התאונה נידונה בתביעתו של הנתבע כנגד התובעת בת.א. 4386/09 ונקבע בה בפסק דינו של כב' השופט ג' ארנברג כי הנתבעת, לא שמרה מרחק ופגעה ברכבו של הנתבע שנהדף לעבר רכבו של התובע. אמנם היריבות שם היתה בין הנתבעים בשאלת האחריות לנזקי הנתבע, אך יש בקביעות משום מעשה בי-דין בשאלת הדיפת רכבו של הנתבע לעבר התובע. למרות זאת, משנשמעו העדויות בפני, קבעתי את קביעותי בהתאם למסכת העובדתית שבפני.

10.התובע, הוכיח את נזקיו בחוות דעת של שמאי שלא נסתרה ע"י הנתבעת וכן את הוצאותיו לשכר טרחת שמאי , אך לא הוכיח את נזקיו הנלווים העקיפים.

בהתאם לכך אני מחייבת את הנתבעת בתשלום לתובע בסך כולל של 13,781 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

11.התשלומים, יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

עותק ישלח לצדדים.

ניתנה היום, ז' סיון תש"ע, 20 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: