מג'דוב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 13.11.2012 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו הצמיתה של המערער עומדת על 0% (להלן ההחלטה).

טענות הצדדים

2.טענותיו העיקריות של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפני הינן כדלקמן:

2.1הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר גנאיים מיום 11.9.2012 (להלן- חוות הדעת) ולא נימקה את השוני בין מסקנותיה לבין מסקנות חוות הדעת.

2.2קביעותיה הרפואיות של הוועדה אינן עולות בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים שהונחו בפני הוועדה. כך למשל, שגתה הוועדה כאשר קבעה כי השבר הוא בראש הרדיוס למרות שלפי הצילומים השבר הוא בצוואר הרדיוס.

2.3הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה לא נעשתה כראוי, שכן הוועדה לא מדדה את הזוויות של החיבור בשבר בין הצוואר לשטח המפרקי של ראש הרדיוס.

2.4הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקת ה-C.T צוואר שביצע המערער.

2.5היה על הוועדה להפנות את המערער לבדיקות רפואיות נוספות שיאמתו או ישללו את הממצאים שהונחו בפניה.

2.6הוועדה יישמה פריט ליקוי שאינו הולם את הפגימה.

3.טענות המשיב הן:

3.1הוועדה התייחסה בפירוט לחוות הדעת שהגיש המערער. מן האמור בחוות הדעת ובפרוטוקול הוועדה עולה כי ממצאי הוועדה בבדיקה הקלינית היו שונים מממצאי חוות הדעת ומכאן נובע השוני במסקנות. לפי ההלכה, די בשוני בממצאים כדי לענות על חובת ההנמקה.

3.2הוועדה התייחסה לבדיקות ההדמיה אלא שממצאי הבדיקה הקלינית היו שונים. הלכה היא כי הוועדה רשאית להעדיף את תוצאות הבדיקה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה. מכל מקום, הוועדה הוסיפה והבהירה כי השינויים הכרוניים בעמוד השדרה הצווארי, כפי שהתגלו בבדיקת ה – C.T. הם ללא קשר למנגנון החבלה.

3.3ההחלטה האם ליישם פריט ליקוי זה או אחר הינה עניין רפואי מובהק המצוי בסמכותה הבלעדית של הוועדה.

3.4יצויין כי במהלך הדיון ב"כ המשיב ציינה כי לאור העובדה שבחוות הדעת קיימת התייחסות לצילום של מרפק שמאל עם הטיה רדיאלית היא מסכימה להשיב את הדיון לוועדה באותו הרכב על מנת שתבחן טענה זו ותקבע האם לאורה יש מקום לשנות את מסקנותיה.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.

5.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006)].

6.ביום 13.11.2012 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. לאחר ששמעה את תלונותיו, ערכה לו בדיקה קלינית שאלו ממצאיה:

"ללא סימני דלדול שרירים בגפיים עליונות. היקף אמות 1+. בצד ימין היקף זרועות 2+ ס"מ. בצד ימין כח גס ותחושה שמורים. ..... (מילים לא ברורות- א.ר) תקינים ושווים בכל התחנות, ללא כיווץ שרירים פרברטברליים, כולל שרירי הצוואר. הפעלת עמוד שדרה צווארי ללא הגבלה, כולל כיפוף, יישור, הטייה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה.