מבטחים ביטוח נ' חואיטה

החלטה

1.        לפניי בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, לפיה נתבקש בית הדין להטיל עיקול זמני, עד לסכום של 17,712 ₪, על הכספים המגיעים למשיב (להלן: "הנתבע"), המוחזקים בידי המחזיקים אשר פרטיהם צוינו בבקשה, זאת עד למתן פסק דין בתובענה אשר הוגשה על ידי המבקשת (להלן: "התובעת") נגד הנתבע (להלן: "הבקשה").

 2.        להלן עיקר טיעוני המבקשת:     

א.        מזה תקופה ארוכה, המשיב אינו מעביר את ההפרשות כמתחייב על פי החוק ועל פי הפוליסות לידי המבקשת.

ב.        המבקשת פנתה למשיב פניות חוזרות ונשנות לצורך תשלום החוב, אך לשווא.

ג.          המבקשת פנתה למשיב ולעמיתים והתריעה בפניהם מספר פעמים כי חוב הפרמיות לא מועבר על ידי המשיב וכי התנהלותו של האחרון פוגעת בעמיתים ועלולה לגרום להסרת הכיסוי הביטוחי, אך ללא הואיל.

ד.מדובר בתביעה בעלת יסודות איתנים וקיים יסוד סביר להניח שבמסגרת פסק הדין המשיב יחוייב לשלם למבקשת את הסכומים אשר צויינו בכתב התביעה.

ה.קיים חשש סביר כי אי מתן הצו עלול לסכל את ביצוע פסק הדין שיינתן במסגרת תובענה זו.

ו.הנזק שיגרם למבקשת ולעמיתים באם תידחה הבקשה הוא גבוה בהרבה מהנזק שעלול להיגרם למשיב באם ינתן צו העיקול.

 3.        המסגרת הנורמטיבית:

א.        תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, לתקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

                      תקנה 362 לתקנות סדר הדין קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.