מבורך נ' גו מנג'מנט אינטרנשיונל פי.אר. בע"מ

פסק דין

ביום 30.3.2011 נקשרו ביניהן התובעת והנתבעת – סוכנות לייצוג ניצבים – בהסכם על פיו התחייבה הנתבעת לצלם את התובעת, לספק לה תקליטור ובו צילומים ולפרסם את התמונות באתר החברה. בהסכם כלולות שתי הוראות נוספות הרלבנטיות לענייננו: הוראה אחת, לפיה הנתבעת "אינה מתחייבת בשום צורה ואופן כלשהם לספק עבודה למזמין ...." [סעיף 7 להסכם] ; הוראה שנייה, לפיה "התמורה אשר מגיעה למזמין בגין עבודות אליהן יופנה תועבר ישירות ל"גו מנג'מנט אינטרנשיונל" אשר תעביר למזמים את סך התמורה בניכוי 20% עמלת סוכנות + מע"מ וזאת כנגד למסירת המסמכים הנדרשים ע"י המזמין לצורך" [סעיף 8 להסכם].

התובעת השתתפה בחמש הפקות, כאשר ההשתתפות כללה נוכחות של כ – 12 שעות בכל פעם; עד כה לא שולם לתובעת תשלום כלשהו, כאשר הנתבעת טוענת שהתשלום עבור השתתפות בכל הפקה מסתכם בשיעור של 170 ₪ – 220 ₪ ליום צילומים (מהסכום כאמור יש להפחית את שיעור העמלה המגיעה לסוכנות – הנתבעת).

התובעת מבקשת להשיב לה את התשלום ע"ס 3,000 ₪ ששולם על ידה וכן סך נוסף של 1,000$ עבור השתתפותה בחמישה ימי צילום, כל זאת בשים לב להבטחה לתשלום ע"ס 100$ עד 1,000$ ליום צילומים (התחשיב הכולל ע"ס 1,000$ נערך על פי הנטען בהתאם להערכה הנמוכה). כמו כן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום עבור עגמת הנפש שנגרמה לה, ובסה"כ סך של 6,000 ₪.

הנתבעת מפנה להוראות ההסכם. לשיטתה, אין לה שליטה על התגמול שניתן לניצבים במסגרת ההפקות השונות, שהרי סכום זה נקבע על ידי ההפקות ולא על ידיה. מעבר לאמור, נטען שהסכום המגיע לתובעת נמוך מהסכום הנטען על ידה והכספים לא הועברו אליה מאחר והיא נמנעה מלהציג אישורים שונים מרשויות המס.

לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות שנשמעו, והעובדה שמצאתי את עדותה של התובעת עדיפה על עדויות שני העדים מטעם הנתבעת, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

התובעת חתמה על הסכם עם הנתבעת, אשר עוסק בשני מישורים; מישור ראשון – עריכת תיק צילומים (הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה במישור הזה, אם כי נטען על ידי התובעת שמדובר היה בצילומים שנמשכו 10 – 15 דקות בלבד, עובדה שאינה מעידה בהכרח על צילומים מקצועיים); מישור שני – ייצוג התובעת על ידי הנתבעת; שני המישורים קשורים האחד בשני; התובעת ביקשה למצוא לעצמה מקור פרנסה (לכל הפחות משני), על כן התקשרה עם הנתבעת בהסכם, על הוראותיו השונות. אין מקום להפריד בין ההוראות בהסכם ובין המישורים הנזכרים לעיל. לו הייתה התובעת חפצה לערוך עבורה סט של תמונות מקצועיות, יש להניח שהיא יכולה הייתה לעשות כן בעלות נמוכה יותר (והדעת נותנת שצילומים מקצועיים היו נמשכים למעלה מ – 15 דקות). התובעת ביקשה להתקשר עם הנתבעת על מנת לעסוק בתחום. התובעת אומנם לא התחייבה לדאוג לתובעת לסידור עבודה, אולם בהיותה הסוכנת של התובעת, אשר הכספים עבור התובעת מועברים באמצעות הנתבעת, היה עליה להבטיח את זכויותיה של התובעת לתשלום שכרה.

התובעת טוענת שהנתבעת התחייבה לדאוג לה לשכר המסתכם בשיעור של 100$ לכל הפחות לכל יום צילומים. סכום זה מתקבל על הדעת יותר מסכום של 170 ₪ - 220 ₪ ליום צילומים (אשר נמשך 12 שעות). מכל מקום, אין מחלוקת שהמפגש הראשוני בין הצדדים, בו נטען מהם הסכום אשר עתידה התובעת לקבל עבור יום צילומים, התקיים בנוכחות נציגה של הנתבעת, אשר הנתבעת נמנעה לזמן לדיון. הייתה חשיבות לדאוג להתייצבות הנציגה הרלבנטית לדיון והימנעות הנתבעת מלהבטיח את התייצבות העדה לדיון נזקפת לחובתה [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602]. המשמעות הינה, שאני מקבל את גרסת התובעת לפיה הובטח לה שאם היא תוזמן ליום צילומים, שכרה היומי לא יפחת מסך של 100$ ליום, על כל הכרוך והמשתמע מכך.

מעבר לאמור, הנתבעת נמנעה מלהציג בדיון אסמכתאות המעידות על שיעור התמורה שהתקבלה אצל הנתבעת בגין ימי הצילום בהם נטלה התובעת חלק. לא היה מנוס מהצגת ראיות אלו בדיון והימנעות הנתבעת מהצגת הראיות כאמור נזקפת לחובתה.

בסיכומו של דבר, עולה שהנתבעת אומנם לא התחייבה לספק לתובעת עבודה, אולם היא התחייבה שאם התובעת אכן תתקבל לעבודה, התשלום המגיע לה (הכספים אינם מועברים ישירות לתובעת אלא מועברים באמצעות הנתבעת, אשר זכאית לעמלה בשיעור של 20% בצירוף מע"מ מהסכום) יעמוד בשיעור של 100$ לפחות.

איני מקבל את טענות הנתבעת בכל הקשור לסיבות בגינן היא נמנעה עד כה מהעברת הכספים לתובעת; קביעה זו הינה בשים לב לעובדה שלא הוצגה אסמכתא בכתב המעידה על השכר שקיבלה הנתבעת בפועל מצדדי ג' עבור השתתפות התובעת בהפקות שונות; בשים לב לעובדה שלא הוצגה אסמכתא המעידה על פנייה בכתב אל התובעת המביאה לידיעתה מהו הסכום שהתקבל עבורה והמגיע לה; ובשים לב לעובדה שלא נשלחה אל התובעת הודעה המבהירה לה שסכומים שונים עומדים לרשותה והם ישולמו לה בכפוף להצגת אסמכתאות שונות.

אני קובע אפוא שהנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת, באופן המזכה את התובעת בביטול ההסכם, השבת הכספים ששולמו על ידה (סך של 3,000 ₪), תשלום כספים המגיעים לה (תשלום עבור חמישה ימי צילום, לפי סך של 100$ ליום צילומים, בניכוי 20% בצירוף מע"מ – בסה"כ סך של 1,535 ₪), וחיובה של הנתבעת בפיצוי התובעת (ע"ס 1,500 ₪).

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 6,035 ₪ בצירוף אגרת משפט ע"ס 60 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 750 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: