מבורך נ' מדינת ישראל

החלטה

1.תיק זה הובא בפניי לאחר שניתן פסק הדין של כב' סגן הנשיא השופט אברהם אברהם (להלן: "פסק הדין") מיום 8.12.13, במסגרת ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בנצרת (כב' השוטפת דלית שרון-גרין).

2.לפי פסק הדין החליט כב' בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית משפט השלום לתעבורה על מנת שיזמן את בעלי הדין ולאפשר למערער להוכיח את טענותיו העובדתיות ולפיהן לא הוא זה שנהג ברכב אלא בנו.

3.ביום 9.12.13 נקבע התיק לדיון ליום 30.12.13 בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

4.במסגרת הדיון ביום 30.12.13, נחקר המבקש מר שלום מבורך על תצהירו על ידי התובעת, והוא חזר על תוכן תצהירו. במהלך עדותו בפניי עלה כי רשומים על שמו חמישה רכבים, רכבים אלו מצויים במוסך בסככה ובמשק שלו ובפועל ילדיו ופועליו נוהגים ברכבים אלה.

כן העיד בתשובה לשאלת התובעת כדלקמן:

"ש: איך אתה ידוע שלא אתה נהגת

ת. אני לא נוהג ברכבים בכלל משנת 1991 יש לי רכב טיוטה, אין לי צורך לנסוע בהם".

כן העיד המבקש כי יש לו כיום טנדר טיוטה חדש. כן ציין המבקש כי אז לא היה לו רישום מסודר של מי שנוהג ברכב וכיום יש לו רישום כזה.

כמו כן העיד כי בדק מי נהג ברכב בו בוצעה העבירה והתברר לו שזה היה בנו.

5.כן באותה ישיבה, נחקר בנו של המבקש מר אבשלום מבורך ובמהלך עדותו בפניי העיד כי הוא נהג ברכב בו בוצעה העבירה וכי לפעמים גם העובדים נוהגים בו אך העיד כי הוא שמנהל את העסק ויש סוחרים שהוא עובד איתם בצפון ואביו לא נוסע למקומות אלה.

כן העיד מר אבשלום, בנו של המבקש, כי הוא נתן הוראה למזכירה לשלם כל דו"ח שמגיע ולא ראה את הדו"ח, כי הגיע ישירות לפקידה. כיום הפקידה יודעת מי נוסע בכל רכב.

6.לאחר שמיעת עדותם של המבקש ובנו, הנני מוצאת את עדותם אמינה, לא נסתרה והאמנתי למבקש כי הוא לא החזיק ברכב בזמן ביצוע העבירה והוא נוהג בטנדר, אם כי בנו של המבקש מר אבשלום מבורך הוא זה שהחזיק ברכב.

המבקש לא קיבל את הדו"ח לידיו אלא הגיע לפקידה אשר שילמה אותו מבלי שידע המבקש דבר עליו וכי נודע לראשונה אודות הדו"ח כאשר נתבקש על ידי משרד הרישוי לעבור קורס נהיגה.

7.כאמור מעדותם ומדבריהם של המבקש ובנו, עולה כי בנו של המבקש מודה בביצוע העבירה נשוא הדו"ח וכי המבקש ידע לראשונה על הדוח כחודשיים לפני שחתם על תצהירו בפני סנגורו (תצהיר מיום 18.4.13) וזאת עת שהגיע אליו הזימון לקורס מטעם משרד הרישוי.

8.אשר על כן, ולאור כל האמור ועל מנת למנוע עיוות דין למבקש, הנני מוצאת כי יש בעדותם של המבקש ובנו משום נימוקים מיוחדים המצדיקים העתרות לבקשת המבקש להארכת המועד המבקש להישפט כאמור בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשכ"ב – 1982 (להלן: "החוק").

9.אשר על כן, הנני מורה על הארכת המועד להישפט וקבועת את התיק בפניי להקראה ליום 13.3.14 בשעה 09.30 במועד זה יתייצב המבקש יחד עם בנו מר אבשלום.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: