מבורך נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להשפט בגין דוח מספר 10500188346, שעניינו עבירת מהירות מצולמת מיום 31.7.09 (להלן "הדוח"). הבקשה הוגשה ביום 20.6.13 לביהמ"ש השלום בתל אביב – יפו והועברה ביום 27.6.13 לבימ"ש זה נוכח מקום ביצוע העבירה.

טיעוני הצדדים

המבקש טען כי ידע על הדוח עקב זימון לקורס נהיגה נכונה על ידי משרד הרישוי בשל צבירת נקודות לחובתו. בדיקת תדפיס הנקודות שצורף לבקשה ובירור שערך על אודות העבירה, העלו כי העבירה בוצעה על ידי בנו של המבקש, מר אבשלום מבורך (להלן "הבן"), שהחזיק ברכב ושאף הורה למזכירתו לשלם את הדוח מתוך מחשבה כי העבירה תרשם על שמו. מצורף לבקשה תצהירו של הבן. עת נודע לו אודות ביצוע העבירה על ידי הבן, פנה המבקש למרכז לפניות נהגים בבקשה להסבת הדוח, בקשה שנדחתה בשל אי העמידה בלוח הזמנים הקבוע בחוק להגשת בקשה זו. נוכח האמור לעיל, טען המבקש כי לא נודע לו אודות הדוח משום היותו מצולם ולאחר מכן משום ששולם על ידי בנו וכן משום שלא ביצע את העבירה. על כן, לגרסתו, יש לתת לו ארכה להגשת בקשה להשפט על מנת שיוכל לבקש את הסבתו של הדוח.

התביעה הגישה את תגובתה ביום 21.7.13 וביקשה לדחות את הבקשה. בתגובתה טענה התביעה כי בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, המבקש שלם את הדוח ועל כן מוחזק כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. מכאן שמדובר בפסק דין חלוט ועל כן יש לדחות את הבקשה מטעמי סופיות הדיון.

עוד טענה התביעה כי עפ"י הפסיקה היה על המבקש לנקוט בצעדים שימנעו את תשלום הדוח על ידי מי מבני משפחתו על ידי הודעה מוקדמת לבן משפחה המחזיק או משתמש ברכב כיצד יש לנהוג עם קבלת דוח תעבורה ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. המבקש לא יוכל להבנות מהטענה כי התשלום נעשה שלא על דעתו.

דיון והחלטה

בבקשתו, שטח המבקש את השתלשלות הארועים, לפיה הודעת הקנס הגיעה במועד לכתובתו הרשומה ושולמה על ידי בנו במועד הקבוע לכך בחוק. משכך, ובהיותו של המבקש הבעלים של הרכב, כפי שציינה התביעה, הוא מוחזק לא רק כמי שקיבל המצאה כדין על ביצוע העבירה, אלא אף כמי שהודה בביצועה, הורשע בגינה ונשא את עונשו.

על כן, טענתו של המבקש כי לא ידע על אודות הדוח ומשם כך, לא פנה במועד לשם הסבתו אינה יכולה לעמוד לו.

לא זו אף זו, עפ"י הפסיקה המחייבת, העובדה כי נזקפו לחובתו של המבקש נקודות במשרד הרישוי, אינה מהווה עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט, לא כל שכן שעה שזו הוגשה בשיהוי של כארבע שנים.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה למתן ארכה להשפט בגין הדוח.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ד, 21 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: