מבאריכי נ' עירית חיפה ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי בהעדר התייצבות מטעם התובע ביום 2.2.11.

2.המשיבות השיבו לבקשה. המבקש לא הגיש תגובה לתשובה, אף שחלף המועד לעשות כן (בהתאם להנחייתי, הגישו המשיבות אסמכתא בדבר מסירת תשובתן למבקש).

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, וכן לאחר ששבתי ועיינתי בתיק, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.

4.לפי ההלכה, על בית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות לשקול שני שיקולים מרכזיים: סיבת מחדלו של מבקש הביטול וסיכויי הצלחתו אם יבוטל פסק הדין, כאשר לשיקול השני יש להעניק משקל רב יותר (ראו, למשל, ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי, (15.12.10), סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר, ואסמכתאות שם).

5.בענייננו, אף אחד מן השיקולים אינו תומך בהיעתרות לבקשה.

6.באשר לאי-ההתייצבות - המבקש טוען אמנם כי לא ידע כלל על מועד הדיון שנקבע. אולם טענה זו, הגם שנטענת באופן גורף, נטענת באופן כללי, וללא התייחסות כלשהי לטענת ב"כ המשיבות לפיה היא באופן אישי תיאמה מועד זה עם המבקש טלפונית, כאשר נכחה באולם ביום 9.1.11 לצורך דיון בתיק אחר, ובהתאם לכך ניתנה החלטתי מיום 9.1.11 בה נקבע הדיון ליום 2.2.11. אין כל סיבה להטיל ספק בנכונות הצהרת ב"כ המשיבות, כי התאריך אכן תואם טלפונית. הדבר אף נעשה לבקשת בית המשפט. אלא שלמעשה אין צורך לעסוק בנושא זה. בעוד שביום 2.2.1 עדיין לא היה מצוי בתיק אישור מסירה לתובע של החלטתי מיום 9.1.11 בה נקבע מועד הדיון – והדבר אף צויין בגדרי פסק הדין – הרי שבינתיים חזר אישור המסירה ונסרק לתיק. כיום ברור כי אכן בוצעה המצאה כדין. עובדה ברורה זו מעמידה באור בעייתי עוד יותר את טענות התובע בנוגע לידיעתו אודות מועד הדיון.

7.באשר לסיכויי ההצלחה - כפי שצויין בפסק הדין, המשיבות הגישו תשובה עניינית ומפורטת כדבעי באשר לתובענה, ומן התשובה ונספחיה עולה כי סיכויי ההצלחה של התובענה נמוכים ביותר, בשים לב במיוחד לצירופם של שני אישורי מסירה, משנת 2006 ומשנת 2009, אשר לכאורה יש בהם כדי לקטוע את מירוץ ההתיישנות, ולתמוך בטענת המשיבות כי לא היה מקום להגשת התובענה לכתחילה.

יצויין כי עובדת צירופם של שני אישורי מסירה אלה, נזכרה במפורש בפסק הדין, אשר גם לשיטת המבקש הומצא לו ע"י המשיבות (ובעקבות זאת הוגשה הבקשה). למרות זאת, ולמרות שהשיקול בדבר סיכויי ההצלחה הוא השיקול בעל המשקל הרב יותר, לא מצא לנכון המבקש להתייחס בגדרי בקשתו לביטול אל נפקותם של אישורי המסירה הללו (או אל מסמכים נוספים וטענות אחרות שנזכרו בתשובת המשיבות) אלא הסתפק באמירה כללית כי יש לו טענות כבדות משקל.

8.מן הראוי להזכיר, כי על אף הנטיה להקל במקרים מסויימים עם המבקש ביטול פסק דין, על מנת ש"יהא לו יומו" בבית המשפט, הרי שאין להיעתר לבקשות כגון אלה ללא הפעלת שיקול דעת. זכות הגישה לערכאות, שעל היותה זכות חוקתית מושם הדגש בבקשה לביטול שבפניי, אינה מילת קסם אשר יש בה כדי לאיין בכל מקרה ומקרה את מחדליו של בעל דין, שכן אם בעל הדין אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין ביטול פסק הדין, הרי שלמעשה ניתן לומר כי ניתנה לו זכות זו, ולמצער, כי בעל הדין מיצה אותה. כפי שציין בית המשפט העליון בעניין פדידה נ' רפאלי הנ"ל: "בעבר נקבע כי בית המשפט לא ייעתר כדבר שבשגרה לבקשה לביטול פסק דין ..." (סעיף 10 לפסק הדין).

9. הבקשה לביטול פסק הדין – נדחית. פסק הדין ייוותר על כנו.

המבקש ישלם למשיבות הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 1,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: