מאסר על תנאי לאדם שהורשע בעבירה של החזקת סכין

פתח דבר

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977(להלן:"חוק העונשין").

בהתאם לכתב האישום, ביום 5.9.05 במהלך חיפוש שנערך על הנאשם נמצא כי החזיק מחוץ לתחום חצריו סכין שלהבה מתקבע ולא הניח דעת בית המשפט שהוא מחזיקה למטרה כשרה.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי הוא משתמש בסכין לקילוף פירות ומכאן נשמעו הראיות שבפני.

סקירת הראיות בתמצית

במסגרת פרשת התביעה העיד השוטר נתי יהודה, אשר ציין כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, עת שירת כבלש, ערך סיור שגרתי בנתיבות וראה את הנאשם אשר מוכר לו כבדוקאי, נוסע ברכב, אשר בו נהג אחר. הם נסעו אחרי הרכב וביקשו מהם לעצור בצד. לדבריו שאלו את הנאשם ואת הנהג ברכב אם מסכימים שייערך חיפוש, אלה השיבו שכן, אך ביקשו כי החיפוש ייערך בתחנת המשטרה. בהמשך נסעו לתחנה, שם נעשה חיפוש ברכב בחניית התחנה, ובמשרד הבילוש נערך חיפוש על הנאשם, כאשר בכיס מכנסיו נמצא מצת כסוף שבלחיצת כפתור בו נפתחת סכין.

כמו כן, הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם (ת/3), תצלום של הסכין (ת/2) והסכין עצמה (סומן ת/1).

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. הנאשם סיפר כי רכש את המצת בפיצוצייה באילת ולא ידע כי יש בו גם אולר, רק מאוחר יותר התברר לו הדבר. הנאשם ציין, כי השתמש באולר לקילוף ירקות ופירות. ביחס לחיפוש ציין הנאשם כי התנגד לחיפוש וכשהשוטרים התעקשו הסכים כאשר  אמר להם שהוא מוכן לחיפוש ובתנאי שהחיפוש יהיה בתחנה  ולא ברחוב, וכך נעשה. לדבריו הבין כי גם אם יתנגד לחיפוש, יעשה החיפוש ואז הסכים. עוד ציין כי מלכתחילה לא הסכים לחיפוש והעדיף  שייעשה בתחנה. בחקירתו הנגדית אישר כי הסכים לחיפוש.

ביחס לסכין ציין כי הוא נוהג לקלף עימה תפוחים מהצד החלק של הסכין.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בחיפוש שנעשה בהסכמה, כאשר החיפוש נערך לבקשת הנאשם בחדר הבילוש במקום מוצנע בנוכחות השוטר בלבד, ומכאן שאין מקום לקבוע שהחיפוש לא חוקי. משניתנה הסכמתו של הנאשם ומשהחיפוש בוצע בתנאים שביקש הנאשם, החיפוש הינו חוקי. 

עוד ציינה, כי החוק מדבר על הסכמה במקרה של חיפוש חודרני, קל וחומר שאותה הסכמה בענייננו מבססת את החוקיות. ביחס לגרסת הנאשם באשר למטרת החזקת הסכין ציינה כי מדובר בגרסה בלתי סבירה שאין ליתן בה אמון.

ב"כ הנאשם מנגד טען כי יש לפסול את כל ראיות התביעה, את הסכין וכן את תמונת הסכין והודעת הנאשם, כיוון שהחיפוש והעיכוב היו לא חוקיים בהתאם להלכת יששכרוב נקבע כלל פסילה פסיקתי, על פיו ראיות שהושגו שלא כדין, אינן קבילות.

עוד הטעים, כי החיפוש אינו עומד בתנאי אף אחד מהסעיפים הרלוונטיים בחוק סדר הדין הפלילי, ומכאן שיש מקום לקבוע שהחיפוש היה שלא כדין ולפסול הראייה - הסכין ולזכות הנאשם.

לחילופין טען שהנאשם הוכיח שההחזקה הייתה למטרה כשרה וכי הוא רכש אותה כמצת ונתן הסבר להחזקת הסכין ומכאן שיש מקום לזכותו אף מטעם זה.

דיון והכרעה

ראש וראשית יש לדון בטענת ב"כ הנאשם כי החיפוש היה שלא כדין, ומכאן יש לפסול את קבילות הסכין שהושג שלא כדין, וכן את תצלום הסכין והודעת הנאשם, כנגזרת לכך, וכל זאת בהסתמך על כלל הפסילה הפסיקתי כפי שנקבע בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, 4.5.06) (להלן: "הלכת יששכרוב").

אין חולק כי מהעדויות עולה כי השוטרים עצרו את הרכב לבדיקה ולאחר מכן בקשו לערוך חיפוש אשר בסופו של יום נערך בתחנת המשטרה. בהמשך במהלך החיפוש, אשר נערך במעמד השוטר יהודה והנאשם בלבד, הנאשם הוציא את החפצים מכיסיו וביניהם נכלל גם הסכין נשוא כתב האישום (ראה עדות הנאשם בעמ' 10 שורות 17-19).

ב"כ הנאשם הפנה לשני סעיפים החלים על סיטואציה זו - האחד סעיף 71 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 המתייחס לחיפוש ברכב, והאחר  סעיף 25(2) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט - 1969 (להלן:"החסד"פ") המתייחס לחיפוש ללא צו.

לטעמי הסעיפים הרלבנטיים לסיטואציה שבפנינו (כיוון שהסכין לא נתפסה ברכב - ואין המדובר בחיפוש ברכב) הינם סעיפים 25 ו- 29 לחסד"פ. סעיף 25 לחסד"פ עניינו חיפוש שלא על פי צו בחצרים, וסעיף 29 שכותרתו - חיפוש באדם - מדבר על חיפוש באדם, אגב חיפוש במקום מסוים/ בחצרים. (ראה י.קדמי - על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, בעמ' 489-491).

 סעיף 29 קובע כי: