מאסר על תנאי וקנסות הוטלו על אחיותיו של ראש ממשלת חמאס ברצועת עזה בגין יציאה מישראל שלא כדין

1.       הנאשמות הורשעו, על פי הודאתן, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס להן עבירה של יציאה מישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות").

2.       מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשמות, אחיותיו של איסמעיל הנייה,  ראש ארגון חמאס בעזה וילידות רצועת עזה, הפכו להיות אזרחיות מדינת ישראל לאחר שנישאו לאזרחי ישראל.

          במהלך חודש נובמבר בשנת 2005 יצאו הנאשמות לרצועת עזה למשך כשבוע ימים לאחר שקיבלו אישור יציאה ממנהלת התיאום והקישור (להלן: המנהלת").

          בתאריכים 13.11.2006 ו- 1.11.2009 פנו הנאשמות למנהלת בבקשה לצאת מישראל לרצועת עזה ושתי פניותיהן לא אושרו.

          סמוך לפני 30.12.2012 במועד שאינו ידוע למאשימה שוחחה הנאשמת 1 עם בני משפחתה וסיפרה על כוונתן לצאת מישראל לרצועת עזה דרך מצרים תוך תיאום פרטים למימוש התוכנית וזאת בידיעת אחיהן הנ"ל ראש ארגון חמאס.

          בתאריך 30.12.2012 יצאו הנאשמות באמצעות דרכוניהן הישראלים מישראל, דרך מעבר טאבה, למעבר רפיח שבמצרים ומשם עברו לתחומי רצועת עזה, אל בית הוריהן, מבלי שנשאלו דבר במעבר בשל קשריהן המשפחתיים לראש ארגון החמאס בעזה. הנאשמות שהו ברצועת עזה עד ליום 17.2.2013, במהלכן נפגשו עם בני משפחתן לרבות עם אחיהן הנ"ל, ושבו לישראל דרך מעבר טאבה.

3.       המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין חודשיים מאסר לבין עונש של 6 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה לעונש מאסר במתחם לו עתרה לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

          המאשימה טענה כי הנאשמות יצאו את מדינת ישראל לתחומי רצועת עזה שלא כדין, כשהן יודעות שהן מסורבות ומודעות לסיכון שביציאתן נוכח קשריהן המשפחתיים, וזאת  לאחר ששתי בקשות קודמות שלהן לצאת ממדינת ישראל לרצועת עזה נדחו על ידי המנהלת. המאשימה הוסיפה כי הנאשמות פגעו בערך של ביטחון המדינה והסיכון לפגיעה בו. 

          עוד טענה המאשימה כי על אף הפגיעה בחופש התנועה של הפרט העדיף המחוקק את האינטרס הביטחוני על הערך של חירות התנועה של הפרט. המאשימה הוסיפה כי האיסור הוא על עצם היציאה מהארץ והוא אינו מותנה בפגיעה ממשית או בפוטנציאל הפגיעה  בביטחון המדינה כמו גם במטרת היציאה או בידיעותיו של היוצא שלא כדין.  עוד הוסיפה המאשימה כי מדובר בנסיבות מחמירות של העבירה נוכח התכנון שקדם לה, והתיאום עם אחיהן הנ"ל. המאשימה צירפה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

4.       ב"כ הנאשמת 1 עתרה לעונש של מאסר מותנה וקנס. ב"כ הנאשמת 1 טענה כי הנאשמות הן בעלות אזרחות ישראלית ומתגוררות שנים רבות בישראל ללא שהפרו את החוק. ב"כ הנאשמת 1 הוסיפה כי תכלית היציאה היא הומניטרית וכי הנאשמות ביקשו לבקר את משפחתן, אותה לא ביקרו מאז שנת 2005. עוד הוסיפה ב"כ הנאשמת 1 כי אין לתת משקל לעובדה כי הנאשמות הינן אחיותיו של ראש ארגון החמאס בעזה שכן המאשימה לא טענה כי הנאשמות עשו מעשה שקשור למשרתו של האח או שיש כוונה לפגיעה בביטחון המדינה.

          ב"כ הנאשמת 1 טענה כי הנאשמת 1 בת 48, אלמנה, ללא ילדים המסייעת בטיפול בילדי בעלה וסובלת מבעיות רפואיות כמו צהבת, לחץ דם ובעיות גב. ב"כ הנאשמת 1 צירפה מסמכים רפואיים (נ/1) וכן צירפה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

          ב"כ הנאשמת 2 הצטרף לטיעוני ב"כ הנאשמת 1 והוסיף כי העובדה שהנאשמות הן אחיותיו של ראש ארגון החמאס בעזה היא נסיבה מקילה שכן בכך מתבטל החשש כי הנאשמות תחטפנה ותשמשנה כקלף מיקוח מול מדינת ישראל. עוד הוסיף ב"כ הנאשמת 2 כי הנאשמות נחקרו על ידי השב"כ ולא  נמצא בהן רבב במישור הביטחוני (טענה זו לא נסתרה על ידי המדינה במהלך הדיון). ב"כ הנאשמת 2 טען כי לא מדובר בתופעה המצריכה להרתיע את הרבים ועצם העמדתן של הנאשמות לדין מהווה אלמנט הרתעה מספק.