מאסר על תנאי במסגר הסדר טיעון לנאשמת בתקיפה של רופא

בהסתמך על הודאת הנאשמת, אני מרשיע אותה בכל שיוסח לה בכתב האישום, כמפורט להלן:

1.         תקיפת עובד ציבור, עבירה על הוראת סעיף382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.         העלבת עובד ציבור, עבירה על הוראת סעיף 288 לחוק הנ"ל.

3.         גניבה, עבירה על הוראת סעיף 384 לחוק הנ"ל.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"א, 14/04/2011 במעמד הנוכחים.

<#5#>

טיעונים לעונש

<#6#>

גזר דין

בפניי נאשמת, אישה ילידת 1965, אם חד הורית ל-4 ילדים שצברה לחובתה הרשעה קודמת בעבירת רכוש. תאריך ביצוע העבירה מיום 14.02.00.

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה על רקע בעבירות של תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור וגניבה.

הרקע העובדתי הצריך לענייננו כדלקמן:

ביום 30.01.06, עובר לשעה 10:00, תקפה הנאשמת רופאה במרפאת קופת-חולים בכך שתפסה אותה בידה, גררה אותה מחוץ לקליניקה, הטילה דופי במשלח ידה של אמה של הרופאה ואיחלה לה מחלות קשות. בהמשך לאותו רצף אירועים, גם נטלה הנאשמת את משקפי הראיה של הרופאה בשווי של 3,000 ש"ח שהיו מונחים על שולחנה, ועזבה את המקום.

כתב האישום הודפס ביום 20.01.10, כ-4 שנים לאחר קרות האירועים, בחקירה לא מורכבת ולא מסועפת זו, ונרשם בבית-המשפט ביום 7.07.10.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון. הסדרי טיעון יש לקיים וזאת מכח הפסיקה הקיימת (פס"ד אלמוני ופס"ד שניתן לאחרונה), פסקי דין שצמצמו את שיקול הדעת של השופט המברר בבחינה לקבלת הסדרי טיעון או דחייתם. הרציו שהונח ביסוד הצמצום הנ"ל, הינו כי הבטחה שלטונית  יש לקיים.

לשון אחרת, מן המקובץ עולה כי יש לתת אמון בתביעה ממלכתית שרואה לנגד עיניה את טובת הציבור, וכאשר זו שוקלת ומגיעה להסדרי טיעון ונותנת הבטחה שלטונית לנאשם ולבא כוחו, רק במקרים נדירים ביותר ניתן שלא לקבל ולהפר בהחלטה שיפוטית, החלטה זו.