מאסר ממושך ופיצוי הוטלו על אדם בגין אלימות כלפי אשתו וילדיו

1.         הנאשם, טמז דורגלישווילי, הורשע לאחר שמיעת ראיות, בשתי עבירות של אינוס, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, בעבירה של התעללות בקטין, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירה של איומים.

            העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בהכרעת הדין, ונזכיר כי מדובר בנאשם אשר נשא את המתלוננת בארץ הולדתם גיאורגיה, בהיותה כבת 15. בשלב כלשהו עלתה המשפחה ארצה ביחד עם שני ילדיהם: הבן יליד 1991 והבת ילידת 1993.

            בהכרעת הדין קבענו, כי המתלוננת וילדיה הקטינים היו נתונים לחסדיו של הנאשם אשר נהג באלימות קשה שהופנתה כלפי המתלוננת והקטינים ובאיומים לפגיעה גופנית בהם. בשנת 1997 ביצעה המתלוננת ניסיון אובדני לאחר עימות אלים עם הנאשם, אך חייה ניצלו כאשר הקטינים ואמו של הנאשם הגיעו מבעוד מועד למקום והזעיקו את גורמי הסיוע הרפואי. ציינו בהכרעת הדין כי מדובר בניסיון אובדני אמיתי שהוא "תולדה ישירה של סאת יסורי המתלוננת".

            בשנת 1998, עזבו המתלוננת וילדיה את ישראל ועברו להתגורר בגיאורגיה, כאשר גם שם השיגה אותם ידו הארוכה של הנאשם אשר איים על המתלוננת ואף עשה שימוש באלימות כלפיה וכלפי בני משפחתה.

בשנת 2002 שבו המתלוננת וילדיה ארצה, והישר משדה התעופה עברו להתגורר במעון לנשים מוכות. בשלב כלשהו הצליח הנאשם לאתר את רעייתו וילדיו, ובעקבות לחץ שהפעיל עליהם הוא עבר להתגורר עימם בדירה בבת ים. התנהלותו של הנאשם בשלב זה לא היתה שונה מהתנהגותו בעבר, ואף כאן נהג הנאשם לתקוף את המתלוננת ואת ילדיו, להכותם ולאיים על שלומם וחייהם.

הנאשם הורשע בשני מעשי אינוס שביצע במתלוננת: האחד בחודש נובמבר 2006, והאחר בתחילת חודש דצמבר 2006 - כאשר בשני המקרים אנס הנאשם את המתלוננת תוך שהוא מכה בה בכל חלקי גופה ומאיים עליה. ילדיהם הקטינים של בני הזוג ניסו לגונן על אמם, אך גם הם טעמו מנחת זרועו של הנאשם. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות שונות ושטפי דם בגופה. ההתעללות בילדיו הקטינים התבטאה בהכאתם בחלקים שונים בגופם ובהשמעת דברי איום ועלבונות. בין היתר, איים הנאשם על המתלוננת וילדיו, כי אם יתלוננו נגדו במשטרה הוא ידאג לשלוח את חבריו על מנת שיהרגו אותם ואת בני משפחתה של המתלוננת.

האוירה בבית תוארה כאוירת טרור, כאשר המתלוננת והקטינים חשו כי הם "שבויים" בידיו של הנאשם אשר נהג בהם כרצונו והילך עליהם אימים. שני הילדים הקטינים העידו בבית המשפט, באמצעות טלויזיה במעגל סגור, מחמת חששם מהנאשם, כאשר הבן הקטין ביקש לקרוא לנאשם בשמו הפרטי טמז, ואמר כי אינו מסוגל לכנותו "אבא".

2.         בעקבות הרשעתו בדין הופנה הנאשם אל שירות המבחן למבוגרים לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו.

מהתסקיר עולה, כי הנאשם עלה ארצה בשנת 1995 ביחד עם משפחתו הגרעינית והמורחבת, ולאחר פרק זמן קצר בארץ החל לעשות שימוש בסמים. הוא הוכר על ידי הביטוח הלאומי כנרקומן ואף קיבל קצבת נכות. ברבות השנים הלכה התמכרותו לסמים והעמיקה, אך לדבריו מזה כשלוש שנים הוא נקי משימוש מסמים לאחר שעבר תהליך גמילה עצמי.

בשיחתו עם קצינת המבחן, תיאר הנאשם את התנהלותו ברמה המשפחתית כתקינה, והכחיש כל גילויי אלימות מצידו. הוא תיאר את אשתו "כתוקפנית ונצלנית בהתייחסותה אליו". הוא מאשים את המתלוננת במצבו הנוכחי, ואינו מזהה כל בעייתיות בהתנהגותו. קצינת המבחן ציינה, כי הנאשם מתקשה בלקיחת אחריות על התנהגותו הבעייתית והאלימה, ומאחר שכך, אין שירות המבחן רואה מקום לשילובו בתהליך שיקומי.

הוגש לעיוננו תסקיר קורבן עבירה המתייחס למתלוננת, ממנו עולה כי היא עודנה נתונה בטראומה קשה, כמי שחוותה במשך שנים רבות איום תמידי, אלימות נפשית ופיזית וכן פגיעה מינית קשה מצידו של הנאשם. המתלוננת סובלת מסיפטומים פסיכוסומטיים הכוללים כאבי ראש עזים וכאבי גוף, המבטאים רמות גבוהות של לחץ, מתח וחרדה. היא סובלת מקשיי שינה ומחלומות בעתה. תחושה דומה מלווה גם את ילדיה, המקפידים כל העת כי הבית יהיה סגור "הרמטית", וחוששים להסתובב בגפם מחוץ לבית, בפרט בשעות החשיכה. המתלוננת חוששת מאוד למצבם של הילדים ואינה יודעת מה יהיו השלכות מעשיו של הנאשם על בריאותם הנפשית בעתיד. העובדה כי היא הצליחה לפרוץ את מעגל האלימות בו חייתה במשך תקופה ממושכת והעזה להתלונן נגד בעלה ואף לפתוח בהליך גירושין - מעניקה לה תחושה של חוזק פנימי ואף תחושת הקלה. המתלוננת מאמינה בכוחותיה וביכולותיה לבנות חיים עצמאיים, ומתכוונת להמשיך ולהלחם למען ילדיה על מנת להיטיב את מצבם. עם זאת, חשה המתלוננת כי היא וילדיה עודם נתונים בסכנה מוחשית מפני הנאשם. המתלוננת הדגישה כי היא אינה מונעת מרגשות נקם, אך כל עוד הנאשם יהיה נתון מאחורי סורג ובריח היא תוכל לזכות בפרק זמן אשר ינוצל על ידה לשיקום חייה וליצירת בית שקט ובטוח לה ולילדיה. למרות מצבה הכלכלי הקשה אין למתלוננת רצון או ציפיה לקבל מהנאשם פיצוי כספי.

3.         התובעת עו"ד מירי ארד, חזרה והצביעה על מעשיו של הנאשם שהם מופלגים בחומרתם, אשר התבטאו בהתעללות נפשית ופיזית באשתו ובילדיו. המדובר באלימות שהתפרשה על פני שנים ארוכות כאשר הנאשם עשה שימוש באלימות על כל צעד ושעל. חייהם של המתלוננת והילדים לוו באיומים ובהשפלות והמתלוננת איבדה את יישותה העצמאית עד כי החליטה, משכלו כל הקיצין, לשים קץ לחייה. גם משהרחיקה המתלוננת עם ילדיה לגיאורגיה הגיע הנאשם למדינה זו, איים עליה ואף תקף אותה. לאחר שובם של המתלוננת וילדיה ארצה היא נאלצה להתגורר במשך שנה במעון לנשים מוכות, עד שהנאשם חזר להתגורר עימם בדירה בבת ים.

            מעבר לאלימות המתמשכת ולאוירת הטרור שהושלטה בבית כלפי המתלוננת וילדיה, מדובר בשני מעשי אינוס חמורים אותם ביצע הנאשם במתלוננת. הילדים עצמם גדלו באוירה של אלימות ופחד, ומחמת הדאגה לאמם נמנעו מלהגיע לבית הספר על מנת להבטיח כי הנאשם לא יפגע בה. גם כיום חשים המתלוננת והילדים בפחד קיומי והם עדיין חוששים לחייהם. המתלוננת נתונה במצב של פוסט-טראומה ובתחושה של נרדפות, ובחשש כי ידו של הנאשם עלולה להשיג אותה ואת ילדיה.

            התובעת הפנתה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי רמת מסוכנותו של הנשם גבוהה וכי הוא אינו מקבל אחריות על מעשיו ואינו מכיר בצורך בשינוי.

            לאור האמור, מבקשת התובעת להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה ארוכה, תוך מתן דגש על שיקולי הגמול שבענישה ועל מנת להגן על המתלוננת וילדיה. עוד סבורה התובעת, כי יש להשית על הנאשם תשלום פיצויים למתלוננת ולקטינים, הגם שהם אינם מבקשים פיצוי שכזה.

            התובעת הגישה פסיקה במסגרתה הוטלו עונשים הנעים בין 10 ל-13 שנות מאסר בגין ביצוע עבירות מסוג זה, אך ציינה כי העונש הראוי לנאשם צריך להיות חמור יותר, בשים לב לנסיבות החומרה הרבות האופפות את התנהגותו וריבוי העבירות.

            הסנגור עו"ד ארז אמיגה, טען כי העבירות בהן הורשע הנאשם לא לוו באלימות פיזית קשה, וגם עבירות האינוס לא היו חמורות בנסיבותיהן. לדעתו של הסנגור, מעשי אינוס המתבצעים בין בעל לאשה פחותים בחומרתם מעבירות אינוס המתבצעות על ידי אדם זר. המעשים המיוחסים לנאשם התפרשו על פני תקופה קצרה יחסית, כאשר עבירות האלימות כלפי הילדים מצויות ברף התחתון. הנאשם עצמו היה שקוע משך שנים רבות בעולם הסמים, הוכר כנרקומן והצליח לשקם עצמו. עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד והוא מבקש לחזור בהקדם לחיים נורמטיביים ורגילים. אמו של הנאשם לוקה מאוד בבריאותה, וכתוצאה מההליך המשפטי היא איבדה את כלתה ואת נכדיה, ויש לאפשר לבנה היחיד לחזור אליה במהרה.      הנאשם והמתלוננת מצויים בהליכי גירושין מתקדמים בבית המשפט לעניני משפחה, ויש להניח כי תוך תקופה לא ארוכה יסתיים הליך זה.

אשר לטענה כי המתלוננת נתונה במצב של פוסט-טראומה, טען הסנגור כי מצבה של המתלוננת אינו כה קשה והיא מנסה ליצור קשרים חברתיים חדשים.

הסנגור סבור כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה כי הסכים להעדת הילדים שלא בפניו על מנת שלא לגרום להם נזק נפשי.