מאסר בפועל ממושך לסוחר כלי רכב שהונה לקוחותיו

שני כתבי אישום הגישה פרקליטות מחוז ת"א נגד רוני בכור יליד 1957 (להלן: " הנאשם"). כתב האישום הראשון הוגש ב- 25.02.07, ובו שני אישומים בגין עבירות שהנאשם עבר בשנת 2001 (להלן:  "ת.פ. 2278/07" או "התיק הראשון"). כתב האישום השני הוגש ב- 4.10.07, ובו שמונה עשר אישומים בגין עבירות שהנאשם עבר בשנים 2003-2007 (להלן: "ת.פ. 7198/07" או "התיק השני"). לכתב האישום שבתיק השני, הוספו שני אישומים, שהנאשם עבר בשנת 2007. בסך הכל הנאשם מואשם בעשרים ושניים אישומים, שבכולם מיוחס לו זיוף מסמכים הקשורים לכלי רכב, שימוש בהם וקבלת דבר במרמה (שניים מהם ניסיון), בתשעה מתוך עשרים ושניים האישומים מואשם הנאשם גם בזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף ושיבוש הליכי משפט.

התביעה טוענת שהנאשם עבר את העבירות שבכתבי האישום אגב עיסוקו בסחר בכלי רכב משומשים. על פי הטענה, הנאשם רכש כלי רכב, שרבים מהם היו בבעלות חברות סחר -מכר (ליסינג), זייף, בעצמו ו/או באמצעות אחר, את מד המרחק וגרם במרמה להפחתת מספר הקילומטרים שנסעו כלי הרכב. לאחר זיוף מד המרחק,  פירסם הנאשם בעיתונות הכתובה וברשת האינטרנט מודעות למכירת כלי הרכב, ומכר אותם תוך ציון הקילומטראז' הנמוך כנגזרת מכך קיבל כספים במרמה.

בתשעה אישומים שבכתב האישום בתיק השני, טוענת התביעה שבסמוך לסיום ההתקשרות בעסקת מכירת הרכב, זייף הנאשם במרמה וללא סמכות כדין את זיכרונות הדברים שבינו לבין הקונים בכך שהוסיף בהם את מספר הקילומטרים האמיתי שעבר כל אחד מאותם כלי הרכב.

הנאשם מואשם בעבירות על סעיפים 413ח(1), 415, 418, 420 ו-244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

בישיבת ה- 15.04.08 הודיעו נציגת פמת"א עו"ד מ. גרין וסנגורו של הנאשם עו"ד י. אבים על הסדר טיעון אליו הגיעו (להלן: "ההסדר"). לפי ההסדר תוקן כתב האישום, הנאשם הודה והורשע בהתאם. הטיעונים לעונש נדחו לקבלת תסקיר משירות המבחן, ראו עמ' 12-14 לפרוטוקול.

שירות המבחן נדרש, כמקובל, למכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא בן למשפחה נורמטיבית, סיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא. בגיל עשרים ושתיים הנאשם אישה, החל  לעסוק בסחר במכוניות ועשה בו חיל. בהיותו כבן 30 התמכר להימורים, איבד את רכושו, שקע בחובות כבדים בגין הלוואות שקיבל בשוק האפור, והיה נתון ללחצים מצד גורמים פליליים. לפני אחת עשרה שנים השתלב בטיפול גמילה למכורים להימורים והצליח להפסיק להמר. לפני שנים מספר חלה בסרטן, והחלים רק לאחר ארבע שנות טיפול בכימותרפיה.

אשתו של הנאשם, אם שלושת ילדיו, יזמה ב- 2003 פרידה ובני הזוג התגרשו ב- 2004.

את האחריות לעבירות נשוא הרשעתו השליך הנאשם על קשריו עם סוחרי מכוניות ועל החשש מפני נושיו שאיימו לפגוע בו ובילדיו. לטענתו העובדה שלאורך שנים נחקר מדי פעם במשטרה בהקשר לעבירות שעבר, מבלי שננקטו נגדו הליכי מעצר ואכיפה, נטעה בו תחושה שהתנהלותו איננה פסולה.

להערכת שירות המבחן, הנאשם לא מקבל על עצמו אחריות מלאה לביצוע העבירות, מטשטש ומקטין את הבעייתיות והחומרה שבביצוען. בתסקיר מודגש הפער בין ההתנהגות הבעייתית המתמשכת, לחזות חיצונית חיובית שהנאשם מציג. לדעת השירות הפער הזה מבסס חשש לקיומו של סיכון ברמה גבוהה. השירות נמנע מלהביא בפני בית המשפט המלצה בעניינו של הנאשם לאחר

שמצא שמעורבות טיפולית לא תהיה אפקטיבית.

המאשימה - בטיעוניה לעונש הגישה התובעת, עו"ד מלצמן, את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם במ/1, ובו שלוש הרשעות. הרלוונטית לענייננו היא ההרשעה משנת 2001, שאז הורשע הנאשם בעבירות זיוף ומרמה ונגזרו עליו קנס בסך 2500 ש"ח ושישה חודשי מאסר על תנאי, שהם כיום חבי הפעלה. התובעת נדרשה למסכת העבירות שראשיתה ב - 2001 וסיומה רק עם מעצרו של הנאשם בשנת 2007.

לטענת התובעת הנאשם פעל בשיטתיות: זייף את מדי המרחק במכוניות, הציג עצמו כבעלים פרטי של כלי הרכב שלא עברו קילומטרים רבים, תוך הסתרת העובדות לאשורן. כתוצאה מהזיוף הצליח הנאשם לקבל מהקונים (המתלוננים) כספים במרמה.

התובעת ביקשה ליתן משקל לחומרה לעוגמת הנפש שנגרמה לקונים, להתרשמותו השלילית של שירות המבחן מהנאשם,  למספרן הרב של העבירות ולהתמשכותן. היא ביקשה להשית על הנאשם מאסר ממושך לריצוי בפועל ולהפעיל במצטבר את המאסר המותנה בן ששה חודשים התלוי ועומד נגדו בניכוי תקופת מעצרו החל מה- 15.10.07 ועד למתן גזר הדין.

ההגנה - לינור ביתו בת העשרים של הנאשם העידה כעדה מטעמו. היא סיפרה על המשבר שפקד את כל בני  המשפחה עם מעצרו של הנאשם וביקשה לקבל שאביה הוא אדם טוב ביסודו , שראוי שתינתן לו אפשרות להשתקם .

באופן טבעי עתר הסנגור שלא להחמיר עם מרשו, אשר הודה בשרשרת ארוכה של עבירות, באופן שייתר שמיעת עשרות עדים וחסך זמן שיפוטי רב מאוד. ההודאה הבלתי מסוייגת מוכיחה, לדעתו, את האחריות שהנאשם מקבל על עצמו למעשיו ושוללת את ההתרשמות הפסימית שהתרשם שירות המבחן מהנאשם. בהעדר ראיות לסתור, טען, שיש לקבל, שנזקיהם של המתלוננים לא היו גבוהים. משקל מיוחד ביקש הסנגור ליתן להתמכרות הנאשם להימורים, בגינה היה נתון לאיומיהם של גובים מהשוק האפור, שגררו אותו לעבריינות.

הסנגור לא חולק על כך שהמאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנאשם הוא חב הפעלה. לדעתו ראוי שמאסר זה ירוצה בחופף לעונש שיושת על הנאשם בסופו של יום, כשלגישתו די בתשעת חודשי המעצר כעונש כולל, וזאת בהתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם, מעצרו המתמשך ונכונותו לפצות את המתלוננים כערך הנזק שנגרם להם. לתמיכה בטיעוניו הגיש גזר דין שיצא מלפני בית משפט השלום בת"פ 7009/04 (ת"א)מיום 10.09.06.

הנאשם טען שהמתלוננים קנו ממנו מכוניות, שהיו בבעלות חברות ליסינג ולא חברות השכרה. היו אלה מכוניות מבוקשות, במצב טוב, שלא היו מעורבות בתאונות. הוא ביקש לקבל, שביצע את העבירות מפחד נושיו ועל מנת להשיג מימון מהיר להחזיר חובות, מבלי שהדבר יגדיל את רווחיו ויפגע מאוד במתלוננים שלא נגרמו נזקים כבדים. בתובעת, שחלקה על דעתו, הטיח בהתרסה, שהיא לא מבינה כלום בתחום המסחר ברכב. הנאשם ביקש לקבל שהבין והפנים את האיסור, מתחרט על מעשיו, וחלק על התרשמותה של קצינת המבחן.

הטיעונים שבפני מצריכים התייחסות כללית לחומרתן של העבירות הרבות נשוא הרשעת הנאשם, אשר בוצעו בהקשר לסחר בכלי רכב ומנגד לעקרון הענישה האינדיווידואלי הנגזר מנסיבותיו האישיות של הנאשם והתמשכות ההליכים המשפטיים נגדו.

1.      בהקשר לעבירות המתבצעות על מנת להפיק רווחים, רלוונטית הוראת סעיף 63(א) לחוק, המסמיך את בית המשפט להטיל קנס גבוה פי ארבעה מטובת ההנאה או הנזק שנגרם עקב ביצוע העבירה. מטרת המחוקק לפגוע בכיסיהם של העבריינים על מנת להרתיעם ולהפוך ביצוען של עבירות כלכליות לבלתי כדאי.