מאסר בפועל ממושך בגין מעשה מגונה בכוח בפגישת "דייט"

כתב האישום

1. ביום 21.4.15 הרשעתי את הנאשם בביצוע עבירות שעניינן מעשה מגונה תוך שימוש בכוח – עבירה על סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן בעבירה של הדחה בחקירה – עבירה על סעיף 245(ב) לאותו חוק. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 25.3.14 הכירו הנאשם והמתלוננת, ילידת 1976, בשכונת הדר בחיפה, והשניים החליפו ביניהם טלפונים. בהמשך קבעו השניים להיפגש ביום 28.3.14 בשעות הערב לשם יציאה לבילוי, וביום זה, סמוך לשעה 21:30, הגיע הנאשם ברכבו הפרטי לטירת הכרמל, כשהוא לבוש במכנסיים קצרים, אסף את המתלוננת ולאחר תהייתה אודות לבושו, הוא ביקש ממנה להתלוות אליו לביתו, בכדי להחליף את בגדיו. המתלוננת הסכימה, והשניים הגיעו לבית הנאשם, עלו לדירה, ולאחר דין ודברים בין השניים, ומשנכנס הנאשם לחדר השינה שלו וסירב להסיע את המתלוננת חזרה לביתה, היא נכנסה לחדר השינה, בכדי לשכנעו להסיעה, ואז אחז בה הנאשם, עיקם את ידה, דחפה למיטה, השכיבה על בטנה, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה עד לברכיה, מישש את גופה וחיכך את פלג גופו התחתון בישבנה. הנאשם ביצע את מעשיו הנ"ל כשהוא לבוש במכנסיו הקצרים, וחרף התנגדות המתלוננת, שבכתה וביקשה ממנו לחדול ממעשיו. כשניסתה המתלוננת להשתחרר מאחיזת הנאשם, הוא קילל אותה במילים: "זונה", "שרמוטה", "שימותו לך הילדים" ו- "כוס אמא שלך". לאחר האירועים הנ"ל הסיע הנאשם את המתלוננת ברכבו לעבר ביתה, ובמהלך הנסיעה איים עליה שאם תתלונן נגדו במשטרה הוא ימרר את חייה. בטרם הגיעם לאזור מגורי המתלוננת, וכאשר נעצר הנאשם ברמזור אדום, הוא פנה לנוסעי רכב שנעמד ברמזור לידו, ובו ארבעה אנשים זרים, באומרו "תקחו אותה אתכם", הגם שלא הייתה כל היכרות בינו ובינם, והמתלוננת סירבה.

2. בטיעוניו לעונש התייחס ב"כ המאשימה לאירועים הקשים שביצע הנאשם במתלוננת, כמתואר בכתב האישום, תוך רמיסת גופה ופרטיותה. עוד התייחס ב"כ המאשימה לערכים המוגנים שנפגעו, לתכנון מעשי הנאשם וניצול המתלוננת, והוסיף שמעשי הנאשם נבעו מדחפיו המיניים המוגברים ורצונו להגיע לסיפוק דחפיו באמצעות המתלוננת. ב"כ המאשימה התייחס למדיניות הענישה הנהוגה, תוך שהפנה לפסקי דין שניתנו ע"י ערכאות שונות, וביקש לקבוע מתחם ענישה של מאסר בפועל לתקופה בין 3 ועד 5 שנים, ובנוסף – מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת. ב"כ המאשימה ביקש להצדיק את המתחם שצויין על ידו, בין היתר, באמצעות הרתעת היחיד והרבים, אי-נטילת אחריות על המעשים, והוסיף שהמחוקק קבע עונש מינימום של רבע מהעונש שנקבע בחוק, וביקש לחזק את עמדתו העונשית באמצעות הפנייה לדו"ח הערכת המסוכנות שהוגש בעניינו של הנאשם.

3. ב"כ הנאשם ביקש שלא לזקוף לחובת מרשו את בחירתו לנהל את משפטו, וכן להתחשב בכך שגם בפני המעריכה שהכינה את דו"ח הערכת המסוכנות בעניינו – הוא לא הודה. הסנגור ציין שמרשו בן 36 שנים, בעל עבר נקי לחלוטין, ומעצרו בתיק זה היה לראשונה בחייו. עוד נטען, שהנאשם היה עצור משך כחודשיים, ולאחר מכן שהה חודשים רבים במעצר בית מלא וחלקי. הסנגור הוסיף וטען, שבהכרעת הדין לא התקבלו תיאוריה המחמירים של המתלוננת, והוא התנגד למתחם העונש ההולם שצויין ע"י ב"כ המאשימה, כאשר לטעמו הפסיקה עליה סמך ב"כ המאשימה מתארת מקרים חמורים יותר, וביקש להסתפק לכל היותר בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, והסכים לחיוב מרשו בפיצוי מידתי.

4. לאחר טיעוני ב"כ הצדדים שמעתי את הנאשם, שאמר: "אם אתה חושב שאני מסוכן, תשים אותי בכלא, אני מבקש". בדבריו, סירב הנאשם לקבל אחריות על מעשיו, הגם שהרשעתי אותו בהכרעת דין מנומקת. אמנם זכותו של הנאשם לנהל את משפטו, ולכפור במיוחס לו, ואמנם אין לזקוף זאת לרעה בעת שקילת עונשו, ואולם – המשך כפירת הנאשם בביצוע המעשים המיוחסים לו עלולה להוביל למסקנה, שהוא אינו מודע באופן מלא לכך שמדובר במעשים אסורים, על כן קיים סיכון שהנאשם ישוב ויבצע מעשים דומים גם בעתיד.

5. הנאשם במעשיו פגע בשלמות גופה של המתלוננת, באוטונומיה שלה על גופה, בצנעת הפרט, בכבוד האדם וביטחונו האישי, וכן פגע בזכות הציבור להגנה מפני עברייני מין, ומידת הפגיעה בערכים המוגנים הנ"ל היא חמורה.

6. בהכרעת הדין המפורטת התייחסתי לעדות המתלוננת בפניי, ועל אף שנמצא שוני בין תיאור חלק מהמעשים בפני חוקרי המשטרה, לעומת תיאוריה בפניי, קבעתי כי "הגיונה של מתלוננת, שהיא קורבן עבירת מין, איננו הגיונו של אדם המקבל ניירת וחומר ראיות, ובוחן את האירוע בחדר ממוזג בהיכל המשפט או במשרדו", ונתתי אימון מלא בדברי המתלוננת בפניי, תוך שקבעתי שחוסר הדיוק שלה בחלק מהפרטים שנמסרו על ידה אינו נובע מחוסר מהימנותה, אלא מהשפעת הטראומה עליה.

7. בהכרעת הדין התייחסתי גם למצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירועים, כגון כאשר איחרה בתה מלהגיע לבית, וכניסתה לחרדות עקב כך – חרדות שאושרו ע"י הבייביסיטר שהעידה בפניי.

8. בנוגע לגרסת הנאשם – בהכרעת הדין קבעתי, שמדובר בגרסה גדושה בסתירות ובחוסר הגיון, ודבריו נדחו על ידי, תוך שהעדפתי באופן ברור את דברי המתלוננת על דבריו. הנאשם ניסה להתגונן במשפטו, בין היתר בטענות שיש בהן כדי להכפיש את המתלוננת, על אף היותה קורבן למעשיו – הוא טען שהיא ביקשה ממנו כסף, והרושם שקיבלתי מדבריו היה "שהנאשם ניסה ליצור מצג לפיו המתלוננת כביכול סחטה ממנו כסף ועל כן התלוננה נגדו במשטרה". הנאשם לא בחל בשימוש באמצעים מעליבים כלפי קורבנו, לאחר שביצע בה מעשים מיניים חמורים, שעה שניסה להורידה מהרכב לרשות אנשים זרים ובשעות לילה מאוחרות, והגדיל לעשות כאשר תירץ את תלונתה נגדו בכך שביקשה לסחוט אותו כספית. התנהגות זו של הנאשם מעידה גם היא על המסוכנות העולה ממנו, בכך שהוא אינו מבין עד תום את חומרת מעשיו ואת האיסור שבהם.