מאסר בפועל למחזיק נשקו הצהלי של דרור אלפרון

כתב האישום שהגישה פמת"א ב-9.09.07 נגד משה אליאס, יליד 1974 (להלן: " הנאשם") מייחס לו החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

בהקראה הודה הנאשם בעובדות כתב האישום. נציגת פמת"א הודיעה שתעתור להשית על הנאשם ענישה מחמירה ולפיכך נדחה המשך הדיון על מנת שתהיה לנאשם שהות להסדיר סנגור. עו"ד כצמן מהסנגוריה הציבורית מונה לייצגו.

ב- 22.06.08 הורשע הנאשם על פי הודאתו (ראו עמ' 6 לפרוטוקול), הטיעונים לעונש נדחו על מנת לקבל תסקיר משירות המבחן בעניינו.

שירות המבחן - נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בן 34 שזו הסתבכותו הראשונה והיחידה בפלילים, ושר במהלך חייו עבד בעבודות מזדמנות. בהתייחסותו לעבירה נשוא ההרשעה טען הנאשם, שבאותה תקופה עבד כמאבטח מבלי שהחזיק נשק. שירות המבחן התרשם מחוסר יציבות בולט בתפקודו התעסקותי. במהלך האבחון התגלה שהנאשם השתמש בסם מסוג גראס ודגימות שתן שמסר לבדיקה העלו שימוש בסם מסוג חשיש. הנאשם הכחיש שימוש בסמים בעת הנוכחית. בהתחשב בכך ובקשייו של הנאשם להסתגל למסגרות שדורשות אחריות אישית וקבלת סמכות, שירות המבחן לא בא בהמלצה כלשהי בעניינו.

התובעת - עו"ד פיכמן נדרשה לחומרת העבירה. לטענתה בהתאם למדיניות הענישה שגובשה בפסיקה יש להשית בגינה מאסר בפועל, שכן היא פוגעת באינטרס הציבור לשלום ובטחון. ההלכה ישימה לגישתה גם לגבי מי שעברו נקי. לתמיכה הפנתה לתקדימים של בית המשפט העליון בע"פ 3300/06, ע"פ 761/07, 7955/06, ע"פ 6583/06 וע"פ 2718/04.

במקרה זה מקבלת העבירה משנה חומרה, חרף עבר נקי ומשך החזקה קצר בנשק, בהתחשב בנסיבות ביצועה, תוך הדגשת העובדה שהנאשם החזיק רובה צה"לי מסוג M16 ברשות הרבים. היא ביקשה ליתן משקל לחומרה לתוכנו של התסקיר ולהעדר ההמלצה. לפיכך ביקשה לגזור על הנאשם מאסר, שחלקו בפועל ומעל לשישה חודשים, ויתרתו על תנאי בנוסף לקנס.

ההגנה - הסנגור, עו"ד כצמן, ביקש באופן טבעי להתחשב בנאשם ולא להחמיר איתו. לטענתו עמדת התביעה לא פרופורציונאלית לנסיבות ביצוע העבירה, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובמיוחד לעברו הנקי. לדבריו הנאשם ביצע את העבירה על רקע " התלהבות של הרגע" והחזיק את הנשק במשך שניות. הוא ביקש שלא להחמיר עם הנאשם בשל מעורבותו של דרור אלפרון, אותו הכיר במסגרת עבודתו כמאבטח, וההיכרות התפתחה לחברות. הסנגור הדגיש את תפקודו החיובי של הנאשם, ששירת בצה"ל, היה לו רישיון נשק, התנדב למשמר האזרחי וקיבל תעודת הערכה בגין פעילותו. בהתחשב בכל אלה, ביקש הסנגור להסתפק במאסר מותנה. לתמיכה בעמדתו הגיש אסמכתאות. 

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי באסמכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. ככלל, על החומרה שבהחזקת נשק שלא כדין וללא היתר נאמר ונכתב הרבה. לאחרונה מצא בית המשפט העליון לחזור ולהדגיש את הצורך בגישה מחמירה והטלת מאסרים לריצוי בפועל, תוך התייחסות לסוג הנשק, לכמותו ומטרת ההחזקה, בהתאם לדרוג החומרה כפי שנקבעה בהחלטת ביהמ"ש העליון בב"ש 625/82 אבו מוך, מפי כב' השופט בך. כמו כן יש להתייחס לקיומה של סכנה מוחשית שייעשה בנשק שימוש שלא כדין, ראו החלטתו של ביהמ"ש העליון ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 3401 ,עמ' 3402, מפי כבוד השופט ג'ובראן:

" הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי, ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין".

כמו כן פסה"ד בע"פ 2839/05 עבד אל קאדר נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 1921 ,עמ' 1922, ע"פ 8899/06, ארמין נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3), 1569 ,עמ' 1580, ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 544 וע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 3619 ,עמ' 3620, אליו הפנתה התובעת.

2. יחד עם זאת בית המשפט הגוזר את הדין לא מתעלם מהנאשם הספציפי שבפניו ונסיבותיו האישיות, תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהא, וזאת בהתחשב בכלל הענישה האינדיבידואלית הנוהג בשיטתנו.
3. מהכלל אל הפרט: לא נעלמו מעיני כל הטענות לקולא שטען סנגורו המלומד של הנאשם. חרף העבר הנקי ומשך ההחזקה הקצר, יש ליתן משקל מכריע לנסיבות ההחזקה. הנאשם לא היה לבדו בשעת ביצוע העבירה, הוא ליווה מכונית נוסעת ביציאתה מחניון ציבורי כשבידו הנשק הצה"לי שהופקד בידי החייל, דרור אלפרון, שישב באותה עת רכב. הנאשם לא הביא בפני הסבר משכנע לטיב קשריו עם אלפרון הצעיר ממנו בלמעלה מעשר שנים וסיבת יציאתו מהרכב כשהרובה בידו. הנסיבות מתיישבות היטב עם מסקנה שהנאשם הוציא את הנשק מהרכב והחזיק בו לעת מוצא, וניתן לסווג את חומרתו ברף הגבוה במדרג החומרה, שנקבע בב"ש 625/82 שאוזכר לעיל.
4. מעבר לכך יש ליתן משקל לחומרה להעדר המלצת שירות המבחן, ולעובדה שהנאשם משתמש בסמים, כפי שמוכיחות תוצאות דגימות השתן שהנאשם מסר לבדיקה המוסיפים על החומרה.
5. לקולא מוצאת אני להתחשב בהודאת הנאשם מיד בהזדמנות הראשונה, ובעובדה שזו הסתבכותו הראשונה והיחידה בפלילים, משכך לא אמצה עימו את מלוא חומרת הדין.
6. עיינתי בפסקי הדין שהגישו ב"כ הצדדים, כשהתובעת מפנה לפסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון במרביתם הנאשמים היו בעלי הרשעות קודמות, מה שאין כן במקרה זה. הסנגור הגיש פסקי דין שיצאו מלפני בית השלום, אשר מעבר לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה, הם אינם בגדר הלכה מחייבת.

סוף דבר - לאחר עריכת האיזונים הצריכים אני גוזרת על הנאשם כדלקמן:

א.      17 חודשי מאסר מתוכם 7 לריצוי הפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שיחרורו מהכלא לא יעבור עבירת נשק מכל סוג שהוא.

ב.       קנס בסך 2500 ש"ח או 35 ימי מאסר תמורתו. תשלום הקנס ידחה ל- 30 יום מיום שיחרורו של הנאשם מהכלא.