מאמו נ' כלל חברה לביטוח

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע יליד 9/8/1956, נפגע ביום 13/12/09 בתאונת דרכים. ביום 16/12/09 פנה התובע לקבלת טיפול ראשוני לאחר התאונה, בקופת החולים בטבריה ואובחן כסובל מכאבים ומרגישות בעמוד שידרה מתני ובצוואר.

בבדיקת סי.טי אותה עבר התובע ביום 14/6/09 אובחן התובע כסובל מבקע אחורי בחוליות C6-C7 ובחוליות C5-C6.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדת עררים מטעמו קבעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בשל התאונה נשוא התובענה וכי תחלואיו של התובע נובעים ממצב רפואי קודם לתאונה זו.

התובע טען כי מצבו הרפואי הלך והחמיר בעקבות התאונה וכי על אף שעבר סידרת טיפולי פזיותרפיה, הדבר לא הועיל , נקבעו לו תקופות אי כושר שונות עד שלבסוף חדל לחלוטין לעבוד בשל מכאוביו. התובע עתר לפיצויו בגין תקופות אי הכושר אשר אושרו לו בסך של 35,300 ש"ח, בגין תקופות אי הכושר החלקי פיצוי בסכום גלובלי של 25,000 ₪, בגין כאב וסבל 16500 ₪ , בגין עזרת צד ג' והוצאות – סך של 15,000 ₪ ובניכוי תגמולי המל"ל העומדים ע"ס של כ 12,600 ₪ עתר התובע לפיצוי בסך של 79,200 ₪.

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות שכן לא הוכח כי אירע לתובע נזק גוף בגינה. הנתבעת הצביעה על כך כי התובע לא מצא לנכון לפנות לטיפול רפואי אלא בחלוף 3 ימים מיום קרות התאונה. עוד הצביעה הנתבעת על עברו הרפואי העשיר של התובע ועל מצבו הקשה והכרוני עוד בטרם התאונה. הנתבעת הפנתה לקביעת המל"ל לפיה אין כל קשר סיבתי בין תחלואי התובע לבין התאונה נשוא התובענה. לטענת הנתבעת, אין מקום לקשור את סגירת עסקו של התובע לפגיעתו בתאונה נשוא התובענה ואין מקום לפסיקה בגין נזק מיוחד שעה שזה לא הוכח, לטענת הנתבעת, מה גם שמדובר בתאונת עבודה וההוצאות מכוסות בידי המל"ל.

הנתבעת טענה כי דווקא בשנה בה אירעה לתובע התאונה גדלו רווחיו מעיסקו ולטענתה עוגת הנזק אינה עולה על סכום תגמולי המל"ל כך שבאם יבוצעו הנכויים של תגמולי המל"ל, תיבלע תביעת התובע. הנתבעת עתרה לפסוק לתובע סכום מינימלי בגין ראש הנזק של כאב וסבל ולקחת בחשבון את התנהלות התובע אשר ביקש להביא ראיות לסתור ואילץ את הנתבעת להתגונן בפני ההליך המשפטי.

התובע השיב לזאת כי הפסדי השכר באשר לשנה בה אירעה התאונה הוכחו.

הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 12,000 ₪.

פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

נוכח מהות ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ב, 24 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: