מאמה מזרחי נ' מדינת ישראל

החלטה

1. כנגד העורר הוגש כתב אישום בתיק תעבורה פ.ל. 20-27475/11 המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.

בבקשה שהוגשה למעצר העורר עד תום ההליכים נאמר, בין היתר, כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכך שהמשיב נהג באופנוע בר"ג ברחוב אבא הילל ובמצומת עם רחוב היצירה בעוד הרמזור בכיוונו אדום, עלה על אי תנועה, חצה את הכביש על מעבר החצייה וחתך דרך הצומת אל שטח הפרדה שעל רחוב היצירה. המשיב ניסה לברוח מהמקום אך נתפס על ידי שוטרים. נטען כי העורר היה שיכור ותחת השפעת אלכוהול עד כדי כך שהתנדנד בעמידה ודיבר לא לעניין. העורר הכשיל בדיקת נשיפון וסרב למסור בדיקת דם לצורך בדיקת שכרות.

עוד נאמר, כי העורר מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 8 הרשעות בתעבורה, מתוכן אחת בגין נהיגה בשכרות. כנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, הקבוע בפני כב' השופט נחשון בביהמ"ש לתעבורה בפ"ת.

כנגד העורר תלוי גם מאסר מותנה של 6 חודשים אשר הנו בר הפעלה במידה ויורשע בכתב האישום שהוגש כנגדו.

נטען כי העורר נוהג שלא לציית לחוק, מזלזל בצורה מחפירה בבטחון הציבור ושלומו, נוהג בהיותו שיכור פעם אחר פעם ומהווה למעשה "פצצה מתקתקת" על הכביש.

לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, עברו המכביד בתעבורה בכלל ונהיגה בשכרות בכלל זה, בפרט, קיים יסוד סביר כי שחרורו של העורר יסכן את בטחון הציבור.

בהחלטת בית המשפט השלום לתעבורה (כבוד השופט צימרמן) מיום 17.7.2011 שניתנה בבקשה למעצר עד תום ההליכים נקבע, בין היתר, כי לא ניתן לומר, בשלב זה, שאין ראיות לכאורה כנגד העורר. נקבע כי מדובר בעבירה חמורה ומסוכנת, כאשר סירובו של המשיב לבצע בדיקת ינשוף או בדיקת דם, פוגעת ביכולת לעמוד על מידת שכרותו ומסוכנותו של העורר. אולם, לנוכח כשלונו במבחן העמידה (ההתנדנדות) ניתן ללמוד על מידת שכרותו אף בלא ביצוע הבדיקות האמורות.

בית המשפט ציין כי המשיב נדון בבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה בשכרות ודינו נגזר לששה חודשי מאסר מותנים. בהטלת מאסר מותנה יש משום הבעת אמון בנאשם ומשחזר הנאשם וביצע לכאורה את שמיוחס לו בכתב האישום - הפר את האמון שניתן בו.

כמו כן ציין בית המשפט כי כנגד העורר קיים תיק תעבורה נוסף בגין נהיגה בשכרות, במסגרתו מיוחסת למשיב רמה של 65 מיליליטרים בבדיקת דם.

על רקע כל אלה קבע בית משפט קמא כי על העורר לשהות במעצר בית מלא, כאשר שהייתו תפוקח על ידי הוריו, 24 שעות ביממה ולסירוגין. המפקחים יחתמו על ערבות צד ג', כל אחד, בסך 10,000 ₪.

כמו כן, יהיה העורר נתון לאיזוק אלקטרוני בתוך 7 ימים. אם לא יוסדר הדבר עד מועד זה, ייעצר העורר.

כמו כן נדרש העורר לחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪ ולהפקיד סך של 5,000 ₪ במזומן.

2.על החלטה זו הוגש הערר בפניי. העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה בשעה שלא שיחרר את העורר בערבות עצמית וערבות צד ג' בלבד, ולכל היותר ערבות עצמית, צד ג' והפקדת מזומן וללא צורך במעצר בית.

נטען כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בפסילת רשיונו ללא צורך במעצר בית. אין מדובר באדם שנהג בזמן פסילה, ועבירת הסירוב שיוחסה לו בתיק מצויה במחלוקת עובדתית לנוכח גרסת העורר.

עוד נטען כי מותב אחר קבע בתיק חמור יותר שניתן לאיין מסוכנות על ידי פסילת הרשיון, ושחרר העורר שם בתנאי של הפקדת מזומן וערבות צד ג'.

החזקת העורר במעצר בית באיזוק אינה פרופורציונלית לאיון המסוכנות. במיוחד לאור כך שהעורר עצמו סובל מנכות קשה לאחר פגיעה בתאונת דרכים ושיקום.

בדיון שהתקיים בפני בערר חזר ב"כ העורר על האמור בהודעת הערר. לטענתו, הקו שחוזר כחוט השני בפסיקת בית המשפט המחוזי, הנו כי בהעדר נהיגה בפסילה ניתן לאיין את המסוכנות בנהיגה על ידי פסילת הרשיון.

ב"כ העורר הפנה למספר פסקי דין בעניין זה שניתנו בבית המשפט המחוזי.

בכל הנוגע לסירוב להבדק, מדובר, לדבריו, בגרסה כנגד גרסה, הנאשם הוכה והשפל על ידי השוטרים.