מאירי נ' הבנק הבינלאומי הראשון

פסק דין

התובע היה לקוח של הבנק הנתבע ובמסגרת זו ביצע פעולות שונות לרבות השקעות בשוק ההון.

במהלך פעילותו של התובע באמצעות הבנק בפעילות בשוק ההון ניהל התובע מו"מ עם הבנק על גובה העמלות בהן יחוב בגין פעולות קניה של ני"ע ומכירתן שתעשנה באמצעות הבנק ובשלב מסוים הובטח לו כי ישא בעמלה מופחתת – ועל כך אין מחלוקת.

דע עקא שבשלב מסוים חזר בו הבנק מההסכמה אליה הגיעו הצדדים ושב וחייב בעמלות בסכומים גבוהים יותר.

הבנק הנתבע איננו כופר בכך שאכן בשלב מסוים החליט הבנק להפסיק לחייב בעמלה המופחתת כפי שהוסכם מלכתחילה וחזר וחייב את התובע בגין פעולות שנעשו בעמלה הרגילה.

אליבא דבנק, שינוי זה נעשה על רקע מדיניות הבנק ליתן הקלות בנושא העמלות לאותם לקוחות אשר נפח פעילותם העסקית בבנק מצדיק הליכה לקראתם בנושא זה.

לגרסת הבנק, היקף פעילותו של התובע בתחום שוק ההון באמצעות הבנק, לא הצדיק עוד את ההקלה בעמלות, כפי שהובטחה לכתחילה ובנסיבות אלה הועמדו העמלות בסכום הרגיל.

נציגת הבנק העידה כי נהוג להודיע ללקוח על החלטות מסוג זה, אך לא יכולה היתה להעיד באופן חד משמעי כי אכן הודעה מסוג זה ניתנה לתובע מבעוד מועד.

שקלתי כתבי הטענות, הנספחים ודברי הצדדים בפני ומוצאת אני כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את דבר קיומו של המו"מ במסגרתו הסכים הבנק לחייבו בסכומי עמלות מופחתים.

השתכנעתי כי התובע הבהיר לנציגי הבנק כי לו יעביר את פעילותו העסקית בשוק ההון לבתי השקעות אחרים, התנאים בהם ינוהלו עסקיו יהיו טובים יותר מבחינתו ושיעורי העמלות יהיו מופחתים ונציגי הבנק היו מוכנים לבוא לקראתו בענין זה וזאת על מנת שלא יטול את השקעותיו למקום אחר.

בנסיבות אלה, המשיך התובע עוד זמן את פעילותו בבנק ומתוך שסמך על ההתחייבות כלפיו כי אכן תחול על עסקותיו עמלה מופחתת עד שבשלב מסוים הסתבר לו כי הבנק חדל מלעמוד בהסכמה ובאורח חד צדדי העלה את שיעור העמלה באחוזים המפורטים בכתב התביעה.

השתכנעתי כי לו לכתחילה היה יודע התובע ששיעור העמלה יהיה גבוה מזה שהובטח לו, היה אכן נוטל את עסקיו ומעביר לבית השקעות אחר ובמקרה כזה, היה נחסך ממנו ההפרש בעמלות אשר בדיעבד נדרש על ידי הבנק לשאת בהן.

התרשמותי זו מעדות התובע, מתחזקת נוכח העובדה שאכן בסופו של יום, ובדיעבד, משהבנק לא שעה לבקשת התובע לעמוד בעמלה מופחתת, נטל התובע את עסקיו והעביר השקעותיו בשוק ההון לבית השקעות מה שמלמד כי אכן התובע היה נחוש בדעתו לבצע השקעותיו, מקום בו באים לקראתו בשיעור העמלות.

בנסיבות אלה, ונוכח התחשיב שהוגש על ידי התובע בתביעה ובנספחים ואשר לא נסתר, מוצאת אני לקבל התביעה ולחייב את הבנק בהחזר גביית היתר בסכום של 4,091 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 24.3.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

באשר לסכומים הנוספים שתבע התובע לא השתכנעתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את הסכומים האחרים ואשר על כן אינני מחייבת את הבנק הנתבע בסכומים אלה, וכאמור פסק הדין הינו בסכומים כפי שפורטו לעיל.

בית המשפט מודיע לצדדים כי המועד להגשת בקשת לרשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, הינו מכח תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976, תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתנה והודעה היום ט' אב תש"ע, 20/07/2010 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

הוקלד על ידי: יפעת גייזינגר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: