מאירוב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 3.1.10, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אביו של הנהג.

המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא נערך לו שימוע, וכן היזקקותו לרכב לנסיעה לעבודה ולהסעת אשתו לטיפול רפואי.

באשר לשימוע, הרי הפקודה והתקנות קובעות את החובה למסירת הודעת השימוש לבעלים של הרכב, אולם אינן קובעות כי הבעלים יוזמן לשימוע בטרם יינתן צו איסור השימוש. סעיף 57א(ד)(1) אף קובע כי: "העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת השימוש". דהיינו אין כל מניעה ממתן החלטה בדבר איסור שימוש מבלי לשמוע את הבעלים של הרכב.

במקרה דנן נכח המבקש בשימוע, ואף חתם על הודעת איסור השימוש, כך שדרישת התקנות כי תימסר הודעה לבעלים התמלאה, ולא מצאתי כי נפל פגם בהליך מבחינה זו.

לגופו של עניין, הרי עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

תנאים אלה לא מתקיימים במקרה דנן בו ניתן הרכב לבנו של המבקש בהסכמה, ואין בתצהיר המבקש כל פירוט של פעולה שביצע למניעת העבירה. החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

שקלתי את טענות המבקש בדבר היזקקות לרכב, ולא מצאתי כי מדובר במקרה מיוחד המצדיק התערבות בהחלטת הקצין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: