מאיה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל חשד לנהיגה במהירות העולה כדי 153 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה הריני קובע כדלקמן:

מעיון בחומר החקירה עולה כי קימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וכיוון שב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, לא אפרט בנושא.

אין צורך להכביר מילים במסוכנות של עבירת הנהיגה במהירות מופרזת ולבטח במהירות של 153 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש, ואין לי אלא להפנות לעניין זה לפסיקה ענפה של ביהמ"ש המחוזי והעליון.

כמו כן המדובר במבקש הנוהג משנת 1982, לחובתו 18 הרשעות קודמות, מהן עבירות בטיחותיות מהותיות, כגון אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, ואי מתן אפשרות להשלים חציה בבטחה, כמו כן לחובתו 9 עבירות מהירות קודמות, כך שלא ניתן לראות עבירה זו כמעידה חד פעמית.

אף אם אקח עניין זה בפרספקטיבה של קרוב ל-30 שנות נהיגה, הרי יש ממש בטענה כי בהמשך נהיגתו של המבקש יגרם סיכון למשתמשי הדרך.

לא מצאתי בנסיבותיו האישיות של המבקש ובמצבה הרפואי של אימו, כל נימוק להפחתת הפסילה המנהלית, ביהמ"ש מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים, ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה שנקבעה בחוק.

במצב עניינים זה, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.

בנסיבות אילו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"א, 30 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: