מאי נ' מרקמן ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 08.02.2012, בשעת לילה מאוחרת ביציאה מגני התערוכה בתל-אביב.

גרסאות הצדדים:

גרסת התובעת: התובעת נסעה ברכבה הפרטי בטור של מכוניות בדרך ליציאה מחניון גני התערוכה בתל אביב. לטענתה, בעת שעמדה בטור בדרכה ליציאה, רכב פרטי בו נהג הנתבע 1 הגיח מצדו השמאלי של הטור כשהוא מנסה להשתלב בטור התנועה. במהלך ניסיון זה פגע רכב הנתבע 1 ברכבה והסב לרכב נזקים.

גרסת הנתבעים: הנתבע 1 היה בעמידה בנתיב נסיעתו, כשלפתע סטה רכב התובעת לנתיב נסיעתו ופגע בצדו הימני של רכבו (הנתבעת 2 הינה חברה להשכרת כלי רכב אשר בזמנים הרלוונטיים לתאונה הייתה בעלת הרכב).

גרסאות הצדדים סותרות. התובעת נסמכת על עדותה ועל עדותו של עד התביעה מר פנחס צבעוני.

בסופו של יום, לאחר בחינת טענות הצדדים, התמונות והעדויות בדיון, הגעתי למסקנה שאין מקום ליתן עדיפות לגרסת התובעת על פני גרסת הנתבע 1, על-אף העובדה שגרסת התובעת נסמכה גם על עדותו של מר צבעוני; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

היציאה מגני התערוכה כללה שתי יציאות. מחומר הראיות עולה שהיו שני טורי כלי רכב שהמתינו לצאת מהמקום, כאשר באזור האחורי טרם התגבשו שני טורים ברורים. מגרסאות התובעת והנתבע 1 אני מסיק שכל אחד מהם סבר שהוא נוסע באופן מסודר בטור המוביל ליציאה מסוימת (ייתכן לאותה היציאה; ספק אם מהמקום בו אירעה התאונה ראו הנהגים המעורבים את היציאות עצמן), בעוד שהנהג האחר הוא שסוטה לכיוון הטור בו מתקיימת כביכול נסיעה מסודרת. התובעת אפוא טוענת שהנתבע 1 סטה לכיוון טור כלי הרכב בו היא נסעה והנתבע 1 סבר שהתובעת היא שמנסה להשתלב בטור כלי הרכב בו הוא נסע.

הנתבע 1 העיד שהוא עצר על מנת לאפשר לתובעת להשתלב במסלול נסיעתו, כאשר על אף העצירה התובעת פגעה ברכבו בעת שסטתה שמאלה [הנתבע 1 העיד: "... ובסוף אני עצרתי. והאוטו עמד" (עמ' 4, ש' 31); "אני פשוט נתתי לה שתיסע, בשלום. אני עצרתי. ואוטו עמד. כשאני עמדתי האוטו שלה נסע והיא הלכה שמאלה קצת ופגעה ברכב שלי ...." (עמ' 5, ש' 1 – 2)].

טענה זו מהווה תימוכין של ממש לגרסת הנתבע 1 בדבר היעדר אחריות מצדו לקרות התאונה. גרסה זו – לפיה התאונה אירעה כשהנתבע 1 נמצא בעצירה מוחלטת – הועלתה במסגרת טופס ההודעה לחברת הביטוח ובמסגרת תרשומת שיחת טלפון מאוחרת יותר שקיים נציג חברת הביטוח עם הנתבע 1; כמו כן, הנתבע 1 חזר על גרסה זו בדיון, כאשר עדותו הייתה משכנעת.

התובעת לא התייחסה בעדותה לסוגיה כאמור במישרין ולא הפנתה אל הנתבע 1 שאלות בסוגיה זו. עם זאת, עד התביעה, מר פנחס צבעוני, העיד שהנתבע 1 לא היה בעצירה ברגע התאונה. מר צבעוני נשאל האם התאונה אירעה כאשר אחד מכלי הרכב בעמידה והשיב: "ח"ו. לא. הנהג בא ונכנס בה. הוא לא היה בעצירה" (עמ' 6, ש' 3 – 4). מר צבעוני אומנם נסע ברכב התובעת, אולם הוא אינו קשור עמה אלא הצטרף לרכב כנוסע אקראי. תוצאת ההליך המשפטי אינה רלבנטית אליו ומדובר למעשה בעד ניטראלי. על אף האמור, לא מצאתי מקום לקבל את עדותו בנקודה האמורה, מהטעם הפשוט לפיו מר צבעוני לא ראה את רכבו של הנתבע 1 אלא רק את אורות רכבו והוא רק הסיק שהנתבע 1 לא היה בעצירה [מר צבעוני העיד: "... את הרכב שלו לא ראיתי היה בלילה והיה גשם, אבל ראיתי את האורות שלו ואח"כ קיבלנו בום"; עמ' 5, ש' 20 – 21]. אין די בעדות סברה כאמור כדי לשלול את גרסת הנתבע 1 שהייתה עקבית, ברורה ומהימנה.

התאונה אירעה לפני המיקום בו היו שני טורי רכבים בלבד שהתנקזו לכיוון שתי היציאות מהחניון [ראו האמור ברישא לעדותה הבאה של התובעת: "... לא יודעת כמה נתיבים יש. יכול להיות שהיו עוד בצדדים אבל אני הייתי בנתיב האחרון אחרי לא היה עוד נתיב" (עמ' 4, ש' 4 – 5)] ובשים לב למכלול העדויות והראיות ועל אף הסיפא לעדות המצוטטת לעיל, לא ניתן להגיע למסקנה לפיה מי מהצדדים הוא זה שסטה אל עבר טור רכבים מסודר. במצב דברים כאמור ובמיקום המסוים בו אירעה התאונה – לפני התהוות שני טורי נסיעה ברורים בלבד – על שני הצדדים מוטלת האחריות לנסוע בזהירות ואין לומר שלמי מהם הייתה זכות תנועה ועדיפות על פני הצד שכנגד. משעצר הנתבע 1 את רכבו ואפשר לתובעת להשתלב במסלול נסיעתו, היה על התובעת לעשות כן בזהירות ותוך מתן תשומת לב למרחק בין רכבה לבין רכבו של הנתבע 1. עצם הפגיעה ברכב הנתבע 1, כשרכבו נמצא בעצירה מוחלטת, מעלה שהתובעת היא האחראית לקרות התאונה.

על כן, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ע"ס 500 ₪.

זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: