מאזן נ' עטיה ואח'

החלטה

בפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבעים.

הרקע לבקשה

במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיב לחיוב המבקשים בתשלום סך של 67,834 ₪.

בכתב התביעה, טוען המשיב כי במועדים 10.2.04 ו- 23.6.05 סופקו למבקש 1 אבנים המיועדים להקמת מצבות. שיקים אשר נמסרו כתשלום עבור הרכישה הראשונה ובסך 31,000 ₪ - חוללו. ביחס לרכישה השנייה נטען כי שולם סך של 7,000 ₪ במזומן בעת האספקה אך היתרה לא שולמה כלל. טוען לפיכך המשיב כי המבקש 1 חב במלוא החוב בגין הרכישות שבצע ואילו המבקשת 2 אחראית רק בגין אחד השיקים אשר נמשכו לטובתה והוסבו על ידה למשיב.

בכתב ההגנה, בתמצית, טוענים המבקשים כי המוצרים אשר סופקו במסגרת ההזמנה השנייה התבררו כפגומים והמשיב (ולמעשה אביו שמולו נעשתה העסקה) התחייב להחליפם ולא עשה כן. את הטענה ביחס לשיקים שנמסרו בגין ההזמנה הראשונה וחוללו מכחישים המבקשים.

טענות הצדדים

בבקשה זו עותרים המבקשים לחיוב המשיב בהפקדת עירבון לפי תקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 25,000 ₪ היה ותדחה התביעה.

לטענת המבקשים, המשיב מתגורר בחברון וכלל לא מסר כתובת מגורים מדויקת, הכוללת רחוב ומספר בית כמקובל. לו תידחה התביעה, לא יהא באפשרותם לנהל הליכי הוצאה לפועל כנגד המשיב ולכן לא יוכלו להיפרע ממנו על הוצאותיהם. עוד טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה קלושים, כאשר התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, בשל היעדר יריבות ובשל אספקת מוצרים פגומים.

בתגובתו, טוען המשיב שאין כל בסיס לבקשה.

לטענת המשיב, עצם מגוריו בחברות איננו מבסס עילה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, אלא הדגש מוסב על סיכויי התביעה. כאשר התביעה מתבססת על חשבוניות חתומות ושיקים חוזרים, לא ניתן לומר שסיכוייה קלושים. עוד טוען המשיב כי הינו סוחר מכובד ובעל אמצעים כך שאין כל חשש שלא יעמוד בתשלום הוצאות המבקשים, ככל שייפסקו לחובתו.

דיון

בית המשפט מוסמך לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט (רע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ [11.2.09]).

אין בתקנה זו פירוט באשר לאופן הפעלת הסמכות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות, ברם בהלכה הפסוקה נקבעו לכך כללים, אשר אף שאינם מגלמים רשימה סגורה, מדריכים את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו. כך מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו. בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך.

להבדיל ממצב בו מוגשת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות כנגד תאגיד, לפי סעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999, בבחינת בקשה המתבססת על תקנה 519 לתקנות, נקודת המוצא הינה חובתו של המבקש להציב תשתית ראייתית לכאורית לכך שהתובע לא יוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו באם תידחה התביעה.

בעניין דנא, מתבססת הבקשה בראש ובראשונה על מגורי המשיב בחברון, עובדה שאיננה במחלוקת.

מצב בו מתגורר תובע מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, הינו מצב אשר עשוי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך הענין כתובע המתגורר בחו"ל (רע"א 2146/04 מדינת שראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5), 865). מצב זה מציב ראיה לכאורית לכך שהמבקשים עלולים להתקשות בגביית הוצאותיהם בהליך זה אם תידחה התביעה.

בשלב זה עובר הנטל למשיב להראות כיצד יוכלו המבקשים להיפרע על הוצאותיהם, ברם עיון בתגובת המשיב מראה שאין בה כל ניסיון להבהיר זאת. אין בתגובה כל רמז למקורות הכנסה של המשיב, לנכסים של המשיב או למקור אפשרי כלשהו לנשיאה בהוצאות. ובכלל, טענה לפיה מצב המשיב מאפשר עמידה בהוצאות אלו מחייבת תשתית עובדתית אך לתגובה כלל לא צורף תצהיר.

מגורי המשיב מחוץ לתחום השיפוט והיעדר נכסים בישראל, אין בו די לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים אלא שיש לשקול גם את זכות היסוד של המשיב לגישה לערכאות ובמסגרת זו את סיכויי התביעה, את תום הלב וכד'.

בהקשר זה, עיון בכתב התביעה מראה כי עילת התביעה מתבססת בחלקה הארי על שיקים אשר נמסרו למשיב על ידי המבקשים וחוללו וכן על מסמך בחתימת המבקש 1 ובו אישור לקבלת הסחורה נשוא התביעה.