מאג'ד עבדאללה נ' זבורשצ'יקוב ואח'

פסק דין

1.תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 20.2.13, בה היו מעורבים רכבו, ורכב השייך לנתבע 1 (להלן: הנתבע) הנהוג על ידו. הנתבעת 2 הנה מבטחת רכב הנתבע.

2.לטענת התובע הוא הגיע לצומת (T) שממנה ניתן לפנות שמאלה או ימינה, האט ועצר את רכבו עצירה מוחלטת, פנה שמאלה, ולאחר שהשלים את הפניה ונסע כ- 100 מ', הגיע מולו רכב הנתבע, סטה מנתיב נסיעתו והתנגש ברכבו. התובע הוסיף וטען כי מיד לאחר קרות התאונה, חתם הנתבע על מסמך בו הוא מאשר שהוא "אשם" בתאונה.

הנתבע חולק על גרסת התובע וטוען כי התאונה אירעה כאשר הוא התקרב לצומת, רכב התובע פנה שמאלה תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתו, וכתוצאה מכך נגרמה ההתנגשות. בעניין המסמך, הנתבע לא הכחיש כי הוא חתם עליו, אך הוסיף כי הוא עשה כן לאחר שהוטעה ורומה באשר לתוכנו.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויות הנהגים, עיינתי במסמכים שהוגשו לי וכן בתמונות הצומת ובתמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

4.לכתב התביעה צירף התובע מסמך שבו צוין כלהלן: "אני החתום מטה מאשר בזה שאני אשם בתאונה שקרתה איתי בתאריך 20.2.13 התנגשתי ברכב מסוג טיוטה קורולה... אני נהגתי ברכב מסוג אופל קורסה...". הנתבע לא חלק על כך שהוא חתם על המסמך, אך טען כי החתמתו על המסמך הייתה פרי מרמה והטעיה. לאחר התאונה, הציע לו התובע לגשת למפעל המצוי בקרבת מקום בו הוא עובד כדי שיחליפו פרטים, הנתבע נסע אחרי התובע, שניהם הגיעו למקום ואז הצרף אדם נוסף, דובר רוסית, שרשם את המסמך והחתים את הנתבע תוך שהוא מתרגם האמור בו ואת השיחה בין התובע לבין הנתבע. הנתבע טען כי אותו אדם ציין בפניו כי הדברים שנכתבו במסמך הינם הפרטים הנדרשים, לצורך החלפת פרטים בין הצדדים, והוא חתם על המסמך, שלאחר מכן התברר שהוא כולל הודאה, וכלל לא ידע שבו הודאה באחריות לגרימת התאונה. התובע אינו מכחיש כי השיחה בינו לבין הנתבע התנהלה באמצעות אדם שלישי, דובר רוסית, שעובד עמו באותו מפעל.

אני סבור כי יש לבכר את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע.

אין מחלוקת כי הנתבעת אינו דובר השפה העברית. במהלך הדיון גם אני התרשמתי כי הנתבע -אדם לא צעיר, עולה מברית המועצות - אינו דובר השפה העברית כלל, בדיון הוא היה מלווה על ידי כלתו, וניכר אכן כי ידיעותיו בשפה העברית, הן קרוא והן כתוב, דלות עד למאוד. יתרה מכך, ההתרשמות היא כי הנתבע אדם פשוט מאד, דל ולא מתוחכם.

חרף קשיי השפה, התרשמתי כי דבריו של הנתבע בדבר נסיבות חתימת המסמך, דברים מהימנים ודברי אמת הם, להבדיל מעדותו של התובע שלא שכנע אותי בנכונות גרסתו, ובכלל זה בנחיצות עריכת המפגש במפעל בו הוא עובד.

בסוף הדיון, ולשאלתי, ציין התובע כי הוא לא הביא לעדות את אותו אדם שרשם את המסמך ותרגם את השיחה שהתנהלה בינו לבין הנתבע מאחר ואותו אדם אינו עובד יותר במקום העבודה ואינו יודע את שמו ופרטיו. הצעתי לתובע כי ינסה לאתר את אותו אדם, כגון על ידי פניה למפעל לשם השגת פרטיו, אך התובע התעקש שלא לעשות כן, חרף כך שהוא עדיין עובד במפעל וסביר להניח כי פרטי אותו אדם ברי השגה באמצעות מעסיקו. אני סבור כי אי הבאתו של אותו אדם לעדות, והתעקשות התובע שלא לנסות ולאתרו -אם אכן אלה אינם ידועים לו ואם אכן טענתו כי אותו אדם אינן עובד יותר במפעל נכונה- צריכה להיזקף לחובתו, זאת בשים לב לכך כי פרטיו נגישים לתובע.

גם בחינת נסיבות אירוע התאונה מלמדת, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע. מסקנה זו מקרבת אותנו לגרסתו הנתבע לעניין המסמך.

אעבור אפוא, עתה, לבחינת נסיבות אירוע התאונה.

5.גם בעניין אירוע התאונה גרסתו של הנתבע מהימנה ועדיפה בעיני על פני גרסת התובע, מה עוד שהיא מתיישבת יותר עם תנאי הדרך, הצומת והגיונם של דברים. על פי טענת הנתבע הוא נסע ישר, התקרב לצומת, או אז, התובע יצא לפניה שמאלה, וכך ארעה התאונה. אין מחלוקת כי בפני התובע היה תמרור המורה לו ליתן זכות קדימה לכלי הרכב החולפים לפניו. מלבד ציון טענה בעלמא כי הנתבע סטה ממסלול נסיעתו, לא פירט התובע מעבר לכך, ודומה כי אמירתו נועדה, באופן מאולץ, להתאים את הגרסה לתנאי הדרך. אזכיר בעניין זה כי התובע טען כי התאונה לא ארעה בצומת ממש אלא לאחר שהשלים את הפניה שמאלה ונסע כ- 100 מטר. שילוב טענת התובע כי הוא השלים את הפניה שמאלה ונסע מרחק מה, עם הגרסה שלפיה הנתבע סטה ממסלול נסיעתו, מלמד שאלה נועד כדי "להרחיק" את ההתרחשות מלב הצומת, וכך ליצור גרסה לפיה האשם מוטל על הנתבע- גרסה שאינה תואמת כלל את ההתרחשות בפועל.

6.גם הנזקים שנגרמו לכלי הרכב תומכים בטענת הנתבע. עיון בתמונות רכב התובע מלמד כי נגרם נזק לדלת האחורית שמאלית ולכנף אחורית שמאלית. ברם, לחלק היותר קדמי שלו לא נגרם נזק כלשהו. מיקום הנזק אינו מתיישב עם הסיטואציה שדימה התובע, דהיינו שהוא נסע ישר ורכב הנתבע סטה לכיוון נסיעתו. נזק זה מתיישב יותר עם המסקנה לפיה בעת אירוע ההתנגשות נטה רכבו של התובע שמאלה, כלומר הוא היה בעיצומה של הפניה שמאלה, כאשר רכב הנתבע התנגש בו.

7.המסקנה המתבקשת אפוא, כי התובע הגיע לצומת, הנתבע נסע משמאלו והיה קרוב לצומת, התובע פנה שמאלה מבלי שישם לב לרכב הנתבע, או תוך הערכה מוטעית כי הוא יספיק להשלים את הפניה בטרם יגיע רכב הנתבע לצומת. מכאן, שהאחריות לאירוע התאונה מוטלת על התובע ולפיכך, דין התביעה להידחות.

8.אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 250 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: