מ"ת 6187-07-14 מדינת ישראל ואח' נ' שריתח(עציר) ואח'

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סחר בנשק (בצוותא חדא) לפי סעיף 144(ב2) + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), נשיאת נשק (בצוותא חדא) לפי סעיף 144(ב) רישא + סעיף 29 לחוק העונשין – יחד עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים כנגדו.

2.מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 21.6.14 בשעה 22:00 לערך, בעת שהמשיב שהה בבית קרובי משפחה בכפר חרבתא יחד עם שריתח (הוא המשיב 1, כנגדו הוגש כתב-אישום נפרד, והינו ע.ת.1 בעניינו של המשיב) ועם שניים נוספים – נסים בתילו (אחיו של המשיב, להלן: נסים) ופואד בתילו (להלן: פואד), ביקש שריתח מהמשיב כי יסייע לו להשיג נשק למטרת ירי בחתונות וחאפלות. המשיב יצר קשר טלפוני עם אחר במטרה להשיג את המבוקש ממנו ובכך להוציא לפועל את עסקת הנשק.

בהמשך נסעו המשיב יחד עם שריתח, פואד ונסים ברכבו של שריתח לעבר נעלין. עם הגעתם לשם, בשעה 23:30 לערך, ולאחר ששריתח מסר בידי המשיב סך מוסכם של 6,500 ₪ לשם רכישת הנשק, קיבל המשיב מהאחר תת מקלע דמוי "קארל גוסטב" ובתוכו מחסנית ובה כדור 9 מ"מ בודד וכן 9 כדורי 9 מ"מ נוספים בתפזורת, אותם מסר לשריתח.

בהמשך הכניס שריתח את הכדורים לכיס השמאלי של מכנסיו ואת הנשק והמחסנית הסליק בתא המטען של הרכב, והארבעה המשיכו משם בנסיעה.

טענות הצדדים

3.הפרקליטות מבססת את התשתית הראייתית הלכאורית כנגד המשיב על הודאות השותף – שריתח, אשר הפליל את המשיב שהיה עמו ברכב בעת המעצר. לטענת ב"כ המבקשת, דו"ח פעולה מזירת המעצר מצביע על כך ששריתח הצביע על הנשק עוד במקום האירוע, כשלאחר מכן מסר גרסה מתפתחת בהודאותיו. הזכירה, כי גם אם קיימים אי-דיוקים, הרי שעל-פי ההלכה הפסוקה, המקום לבחון את מהימנות גרסאות השותף היא במסגרת התיק העיקרי, כאשר בכל מקרה הדגישה, כי לצד הפללת המשיב – הפליל גם את עצמו באופן מלא (אך לא את השניים הנוספים).

הפנתה לגרסת המשיב, אשר מסר כי נסעו ברכב על-מנת לתדלק, אך בחר לשתוק כשנשאל לעניין הנשק ושלל סכסוך עם מי מהנוסעים ברכב.

ב"כ המבקשת הפנתה עוד לעימות שנערך בין המשיב לבין סוחר הנשק, מחמד אגרב (התיק בעניינו נמצא בעיון הפרקליטות הצבאית בשל היותו תושב שטחים). בעימות, מוסר הסוחר כי אינו מכיר את המשיב, אך בד בבד נצפים השניים כשהם מתלחששים ולוחצים ידיים. בנוסף, הסוחר נתפס ברכב אשר מתאים לגרסה שמסר שריתח. כן הפנתה לתרגיל חקירה בין פואד ונסים, הקושר את המשיב לכסף.

4.ב"כ המשיב טען להעדר ראיות לכאורה, ולמצער לכרסום משמעותי בראיות לכאורה. הסכים הוא, כי הבסיס לתשתית הראייתית הן הודאותיו של שריתח כשותף לביצוע העבירות, אך לטעמו יש לבחון אותם בזהירות, שכן לשריתח אינטרס להמעיט בחלקו. לטענתו, החוקרים הם ששתלו את הרעיון לשרבב את שמו של המשיב באמצעות "תרגיל לא חוקי". על רקע אמירה זו, הפנה לסתירות הקיימות בין ההודאות השונות, אשר יש בהן כדי להשפיע על עוצמת הראיות – וכן על עוצמת עילת המעצר. היפנה לעקביות הגרסה של המשיב, וטען כי בסופו של יום עסקינן בעדות שותף הכוללת סתירות ותמיהות ללא כל חיזוק ראייתי. בסופו של יום, עותר הוא לשחרר את המשיב בתנאי "מעצר בית" מלא בבית הוריו על רקע החולשה הראייתית המשפיעה גם על עוצמת העילה, ואף ללא קבלת תסקיר.