מדינת ישראל נ' קלין (עציר)

בפני בקשה לעיון חוזר.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת גניבה.

ביום 8.2.17 הוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, הכוללים בין היתר מעצר בית בפיקוח, תוך שהתאפשר למבקש לצאת ממקום מעצר הבית לעבודה בבית העסק של המפקח, בין השעות 08:00-18:00.

בבקשה נטען כי המשיב שוהה בתנאי מעצר בית מזה כחודשיים וחצי, מבלי שהפר את תנאי שחרורו. משכך, הרי שחלף זמן ניכר מהמועד בו ניתנה החלטת השחרור, באופן המצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור. עוד נטען, כי התיק העיקרי קבוע לשמיעת ראיות לחודש ספטמבר 2017.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי לא ניתן לתת אמון במבקש לנוכח עברו הפלילי, העובדה כי קיים מאסר מותנה בר הפעלה, ולחובתו הרשעות קודמות בעבירה של הפרת הוראה חוקית. בשים לב לכך שהתיק קבוע לשמיעת ראיות לחודש ספטמבר, הסכימה המשיבה להגמיש את תנאי השחרור, וכי יתאפשר למבקש לצאת ממקום מעצר הבית (בלווי מפקח) עד השעה 20:00.

לאור עמדת המשיבה, הוריתי בהחלטתי מיום 27.4.17, כי למבקש יתאפשר לצאת ממקום מעצר הבית בימים א-ה בין השעות 06:00-20:00 (בליווי מפקח).

בדיון בפני חזרו הצדדים על עמדותיהם. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי למעט השינוי בשעות מעצר הבית כאמור בהחלטתי מיום 27.4.17 – אין מקום להקלה נוספת בתנאים המגבילים.

בבש"פ 6772/05 פלוני נ' מדינת ישראל (11.8.2005) נאמרו הדברים הבאים, היפים אף לענייננו (ההדגשה אינה במקור):

"בקשה לעיון חוזר בתנאי חלופת מעצר נדונה במסגרת סעיף 52(א) לחוק המעצרים. התנאים לקיומו של עיון חוזר בהחלטת מעצר שניתנה קודם לכן הקבועים בהוראה זו ומותנים בגילויין של עובדות חדשות או בשינוי נסיבות, או במעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. גם אם מתקיימת אחת העילות לעיון חוזר, על בית המשפט הדן בבקשה לאזן בין השיקולים והאינטרסים השונים הפועלים בענין נשוא ההכרעה, כאשר נקודת האיזון ביניהם עשויה להשתנות לאור העילה החדשה שברקע העיון החוזר... בנסיבות ענין זה, מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא, וההנחה המובנית בחלופת מעצר בית שהוחלה בהסכמת העורר היא כי הוא ישהה

במסגרת זו במהלך התנהלות משפטו, וכל עוד הוא מתמשך התמשכות סבירה, לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה. בנסיבות שלפנינו, זהו, אכן, מצב הדברים".