מ"ת 6131-06-16 מדינת ישראל נ' אלוג(עציר)

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף אך טען לכרסום מהותי באיכות הראיות במיוחד ביחס לעבירה של סירוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול.

בבסיס עמדת ההגנה טענות הקשורות לאי מתן הסבר ביחס למשמעות הסירוב, סתירות בעדויות השוטרים וכשלים נוספים כפי שהצביע עליהם ב"כ המשיב בטיעוניו.

עוד טענה ההגנה כי עברו הפלילי והתעבורתי של המשיב אינו כפי שתיארה המדינה בבקשתה ולכן מסוכנותו פחותה מזו שמוצגת בבקשה.

תיק החקירה הוגש לעיוני לא לפני ששני הצדדים תמכו עמדתם בפסיקה מתאימה.

ההגנה לא הציגה חלופה בשלב זה של הדיון אך שמרה לעצמה האפשרות לנסות ולהציג חלופה בדיון הבא.

מאחר וההגנה ביקשה כבר בדיון היום לטעון לגופן של ראיות, החלטתי לקבל את תיק החקירה באופן בו תתקבל החלטה עד מחר ולו החלטת ביניים שכן אם אין די בראיות שבידי המדינה, יתכן ותתאפשר החלטת שחרור ולו על רקע זה .

דיון והכרעה – 

קריאת תיק החקירה מצביעה על המצב הראייתי שלהלן:

המשיב הינו בלתי מורשה לנהיגה אשר מעולם לא עבר את מבחני הרישוי לנהיגה.

בידי המדינה ראיות מוצקות לכאורה הכוללות עדויות שוטרים לפיהן נראה המשיב כאשר הוא נוהג רכב, אינו מציית להוראות ברורות שקיבל מאנשי השיטור לעצור, נמלט אגב נסיעה ברכב לשטח עפר הממוקם מימין לכביש ואם לא די בכך, הרי שכאשר עוכב, התברר כי נודף ממנו ריח אלכוהול חזק ולאחר מכן גם הכשיל לכאורה את בדיקת הינשוף.

המשיב עצמו נחקר במשטרה ביום 17.6.16, אישר כי נהג ברכב אף שידע על פסילתו, אף שידע כי מאסר על תנאי תלוי כנגדו וכן אישר כי שתה ארבעה בקבוקי בירה של חצי ליטר כל אחד כשעה וחצי לפני הנהיגה.

אני מסכים עם ההגנה כי אין בשלב זה אינדיקציה ראייתית כי משמעות הסירוב (לאחר הכשלתה הלכאורית של הבדיקה) הוסברה למשיב עת היה חשוד.

המדובר ביסוד מיסודות עבירת הסירוב, וברור שאם ראייה כזו לא תוצג בעתיד, הרי שאין בידי המדינה תשתית ראייתית מספיקה להרשעה בעבירה זו.