מ"ת 5775-07-14 מדינת ישראל נ' סעדי(עציר)

בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים) התשנ"ו-1996.

כתב האישום

1.ביום 2.7.2014 הוגש כתב אישום נגד המשיב, בו הואשם בעבירות הבאות: איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (תקיפת בן זוג) - לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1) לחוק העונשין, ועבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין - לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

תמצית פרק העובדות שבכתב האישום הינה כדלקמן: בתאריך 29.6.2014 סמוך לשעה 18:30 חזר המשיב אל דירה בחיפה בה התגורר ביחד עם בן זוגו לשעבר, (להלן: המתלונן) אשר בבעלות המתלונן, וזאת חרף הפסקת היחסים הזוגיים ביניהם. בהמשך יצא המשיב מהדירה וחזר כעבור 20 דקות, ודרש מהמתלונן לתת לו כסף. משסירב המתלונן לבקשתו, דחף אותו המשיב ולאחר שנפל המתלונן לארץ הוא המשיך וחבט בפניו באגרופו. לאחר מכן נטל המשיב סכין בעל להב באורך 30 ס"מ מהמטבח והפנה אותה לעבר המתלונן. רק כאשר מסר המתלונן למשיב 900 ₪ עזב המשיב את הדירה.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

2.במועד הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע שלוש העבירות נשוא כתב האישום על-ידי המשיב, הכוללות את הודעת המתלונן, עדות עד נוסף ועדותו של המשיב שמסר את גרסתו וציין כי צרך סמים במהלך האירוע.

נטען כי מעשיו של המשיב חמורים ומהווים סכנה למתלונן ולסביבה. עוד נטען כי מחומר הראיות עולה כי המשיב ביצע את המעשים לאחר שלא נטל תרופות לטיפול במחלת נפש ממנה הוא סובל. צוין אף כי לחובת המשיב שני רישומים פליליים קודמים בגין עבירות אלימות שעניינן איומים ופציעה, אך ההליכים הופסקו מחמת העדר מסוגלות נפשית של המשיב לעמוד לדין.

3.בדיון שהתקיים ביום 9.7.2014 טען בא כוח המבקשת כי מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים, מאחר ומדובר באירוע של אלימות בתוך המשפחה. הודגשו נסיבות ביצוע העבירה על רקע נטילת סמים ואי נטילת תרופות לבעיותיו הנפשיות של המשיב.

באת כוחו של המשיב הסכימה כי קיימות ראיות לכאורה לגבי עבירת תקיפת בן זוג, אך כפרה בקיומן לגבי עבירת האיומים ועבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין. באשר לעבירת האיומים נטען כי בנסיבות העניין לא מתקיים היסוד הנפשי הדרוש להרשעת המשיב ולפיכך לא קיימות ראיות לכאורה לביסוס עבירה זו.

באשר לעבירת החזקת הסכין שלא כדין נטען כי בסופו של יום לא נתפסה הסכין.