מ"ת 57495-08-16 מדינת ישראל נ' ד..(עציר)

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום, ת"פ 57482-08-16, במסגרתו מואשמת המשיבה בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המתלוננת והמשיבה מתגוררות בדירות סמוכות בחיפה. לאחר שהתגלע סכסוך בין המתלוננת למשיבה, על רקע קולות ויכוחים שבקעו מדירת המשיבה והפריעו למנוחת המתלוננת, ולאחר שהמתלוננת הגיעה פעמיים לדירת המשיבה, שם התווכחו השתיים, הגיעה המתלוננת בפעם השלישית לדירת המשיבה בתאריך 22.8.16, עובר לשעה 23.30, ובין השתיים פרץ ויכוח. במהלך הוויכוח המשיבה נטלה סכין מטבח, דקרה באמצעותה את המתלוננת דקירה אחת בבטנה וזרקה את הסכין מבעד חלון דירתה. כתוצאה מכך נגרם למתלוננת פצע דקירה בבטן העליונה שחדר לתוך האונה השמאלית של הכבד וגרם לקרע בדרגה שתיים. המתלוננת הובהלה לבית החולים ואושפזה.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה, בין היתר עדות המשיבה מיום 24.8.16 שעה 13:27, בה היא מודה בעיקרי העובדות; הודעותיה של המתלוננת; הודעת בן זוגה של המתלוננת אשר שמע את צעקת המתלוננת לאחר הדקירה וראה אותה תופסת בבטנה; הודעת אמה של המשיבה אשר מאשרת את הוויכוחים שקדמו לאירוע הדקירה במהלכם, לטענתה, המתלוננת תקפה את בתה; הודעות הרופאה, החובש והפרמדיק לגבי הפציעה; דו"ח פעולה של השוטרת שהגיעה למקום האירוע ומזכר בו רשמה שהמתלוננת מסרה שהמשיבה דקרה אותה; תיעוד רפואי; שחזור שבוצע על ידי המשיבה; עימות בין המשיבה למתלוננת; דו"חות משל"ט; תמונות המתעדות את החבלה שנגרמה למתלוננת; גרסת המשיבה.

המבקשת טוענת כי העבירה מקימה עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כן נטען כי לחובת המשיבה עבר פלילי, בין היתר בגין החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, שיבוש מהלכי משפט, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית וקבלת נכסים שהושגו בפשע. נטען כי מעשיה של המשיבה מקימים יסוד סביר לחשש שאם תשוחרר ולו בתנאים מגבילים תסכן את ביטחונו ושלומו של הציבור וקיים יסוד סביר לחשש ששחרורה או אי מעצרה יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת, בין היתר בשים לב לזריקת הסכין עובר להגעת המשטרה למקום האירוע.

ב"כ המשיבה טוען כי הראיות לכאורה בתיק מלמדות על נסיבות מובהקות של הגנה עצמית. נטען כי האירוע התרחש בביתה של המשיבה וכי המתלוננת הגיעה לביתה בפעם השלישית באותו היום כאשר היא אוחזת במקל באמצעותו כבר תקפה את המשיבה בצהרי אותו יום ואף אמה של המשיבה העידה לעניין זה במשטרה. נטען כי על המשיבה ניכרו סימני חבלה בהמשך לתקיפתה על ידי המתלוננת והדבר נכתב בהערת החוקרת בחקירת המשיבה מיום 23.8.16 בע' 3 ש' 46. נטען כי המשיבה אינה מודה שדקרה באקט אקטיבי את המתלוננת אלא טוענת להגנה עצמית (עדות מיום 24.8.16 שעה 13:27 עמ' 2 ש' 10 – 12). נטען כי המשיבה אישרה מיד שפגעה במתלוננת וגם שזרקה את הסכין מהחלון לאחר שנלחצה מהאירוע. נטען כי המתלוננת שיכורה ומשתמשת בסמים וגדולה פיזית מהמשיבה ולכן כשחדרה אל ביתה של המשיבה באלימות בפעם השלישית באותו יום כאשר בידיה מקל המשיבה הגיבה כפי שהגיבה. נטען כי המשיבה פגעה במתלוננת פעם אחת ולא המשיכה לפגוע בה ומדובר בסכין מטבח קטנה שהייתה על השולחן. כן נטען כי הפגיעה במתלוננת לא חמורה והחתך קטן וייתכן כי הפגיעה הייתה עמוקה רק בשל העובדה שהמתלוננת זינקה על המשיבה. נטען כי מדובר במסוכנות נקודתית וברף הנמוך, בשל סכסוך ספציפי וכי המשיבה אינה אלימה ואינה מסוכנת. נטען כי המשיבה מטופלת בתחליף סם, נקיה מסמי רחוב יותר מחצי שנה וחידשה את הקשר עם בנה לאחר 7 שנים. נטען כי אין חשש לשיבוש או הימלטות והמשיבה קשרה עצמה לדקירה אך מסרה גרסה ואין עדים שניתן להשפיע עליהם.

המשיבה טענה שהיא מצטערת מאוד על מה שעשתה והבטיחה שתעמוד בתנאים אם תשוחרר למעצר בית. טענה שהייתה לפני כן במעצר בית ועמדה בתנאים.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים, אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיבה אכן ביצעה את העבירה המיוחסת לה. יצוין כי המשיבה אינה מכחישה את המעשים ואת עצם דקירת המתלוננת, אך טוענת להגנה עצמית. טענה זו תבורר במסגרת ההליך העיקרי ואין מקום להכריע בה כעת. אוסיף, למען הסדר, כי מהראיות לכאורה נראה כי הסיכוי להוכחת כל תנאי הסייג של הגנה עצמית קלושים, הגם שלא חסר בסיס. העבירה המיוחסת למשיבה מקימה עילת מעצר בשל מסוכנות בהתאם לחוק המעצרים.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק המעצרים. כך במיוחד כאשר נעשה שימוש אלים בסכין. ראו את הדברים שנאמרו בבש"פ 4786/15 ‏‏ ויליאם סליביא נ' מדינת ישראל (16.7.2015): "ככלל, הנטייה בעבירות של שימוש בסכין, במיוחד מקום בו נגרמה חבלה חמורה עקב כך, היא להורות על מעצר עד תום ההליכים". ראו עוד: בבש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' אדיר מנור (17.1.2010); בש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל (30.7.2009).

בחינת חלופת מעצר: