מ"ת 5087-14 מדינת ישראל נ' אבו זעבוט(עציר)

1.נטען, כי כנגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו בין השאר, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות חמורות, וזאת בהתאם לסעיף 34 א' לחוק העונשין. הסעיף מגלם מודעות בכוח למרכיבי עבירה שונה או נוספת מזו אותה ביצע העותר ובמקרה זה ניסיון הברחת טובין.

2.במסגרת תעודת החיסיון אשר הוצאה על ידי השר לביטחון פנים מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות, הועברה לעיון ההגנה פרפרזה, לפיה: הירי לעבר כוחות צה"ל שהגיעו לגזרה לצורך סיכול ניסיון ההברחה, בוצע על ידי חוליה יריבה לזו אשר ניסתה לבצע את ההברחה המיוחסת למבקש, כל זאת על מנת לשבש את ההברחה (ידיעה מספר 14-0492-556).

3.נימוקי העתירה:

נטען, כי לחשיפת המידע חשיבות רבה להגנת העותר, שכן ככל שהירי בוצע על ידי חוליה יריבה מזו אשר ניסתה, לטענת המשיבה, לבצע את ניסיון ההברחה בחברת העותר, יהא בכך בכדי להרחיק עוד יותר את העותר, במקרה הקונקרטי, ממודעות בכוח למרכיבי העבירה נוכח מבחני סעיף 34 א' בפסיקה (ראה ע"פ 2111/99, וכן ע"פ 3511/98).

עוד נטען, כי ככל שהמשיבה מסכימה לאמיתות תוכן הפרפרזה בהקשר המבוקש, הרי שהעתירה מתייתרת ועובדת האחריות לירי בידי חוליה יריבה, שהגיעה במפתיע לשבש את ניסיון ההברחה, תהווה חלק מכתב האישום או מעובדות הרקע המוסכמות. לחילופין, ככל שהמשיבה אינה מקבלת את אמיתות תוכן הפרפרזה, עותר המבקש להורות על חשיפת מקור הידיעה באופן שיאפשר הבאתו לעדות (בא-כוח העותר הפנה לבש"פ 4797/12).

4.באת-כוח המשיבה מנגד, עתרה לדחות את העתירה, שכן לשיטתה אין בחשיפת המקור כדי לסייע להגנתו של העותר, שכן עיון בפרפרזה שנמסרה להגנה וגם לתוכן המלא של הידיעה, מלמד על כך שהחוליה היריבה, ככל שהייתה, הייתה בעומק השטח המצרי- העימות שהיה לה, היה מול הצבא המצרי, כך שלא התפתח בשום שלב קרב בין אותה חוליה יריבה לבין כוחות צה"ל במקום הרלוונטי לאירוע נשוא כתב האישום.

5.בדיון שהתקיים במעמד המשיבה ונציג המודיעין הרלוונטי בלבד, נמסרו לעיון בית המשפט האסמכתאות הרלוונטיות וניתן מענה לשאלות שעורר העותר במסגרת העתירה, הן בטיעוניו בכתב והן על פה, במעמד הדיון שהתקיים במעמד באי-כוח הצדדים.

6.לאחר שהקשבתי לטיעוני באי-כוח הצדדים, הן בדיון שהתקיים במעמד באי-כוח הצדדים והן בדיון שהתקיים במעמד המשיבה ונציג המודיעין הרלוונטי בלבד, וכן עיינתי באסמכתאות הרלוונטיות, וכן שמתי לנגד עיניי את קו ההגנה שהציב העותר במסגרת טיעוניו, וכן קיבלתי מענה לטענות שיש להן זיקה לקו ההגנה של בא-כוח העותר, ובהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה, כין אין בחומר החסוי, כדי לסייע להגנת העותר, ומנגד, ישנם טעמים טובים של ביטחון המדינה- המצדיקים את חיסויו, ועל כן, דין העתירה להידחות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.