מ"ת 49159-07-14 מדינת ישראל נ' מאלק אבו אלהווא

1.עניינה של החלטה זו בבקשה לעצור את המשיב, שהוא בגיר כבן 19, עד תום ההליכים בת.פ. 49142-07-14.

2.בכתב האישום (המתוקן) שהוגש בתיק הנ"ל מואשם המשיב בעבירות הבאות: נסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, נסיון לחבול בחומר נפיץ והתפרעות. זאת על יסוד העובדות הבאות:

"1.ביום 22.7.14 בשעה 23:30 או בסמוך לכך, התקהלו הנאשם וכ-30 בחורים נוספים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: 'המתפרעים') בשכונת  א טור בירושלים ויידו אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון.

2.במהלך הפרות ההסדר המתוארות לעיל, ירה הנאשם זיקוקים לעבר כוחות הביטחון.

3.בהמשך לכך, השוטר שגיב סילס (להלן: 'השוטר') פנה לעצור את הנאשם, והנאשם ניסה להימלט.

4.השוטר עצר את הנאשם והובילו לרכב משטרתי. אז יידו המתפרעים אבן אשר פגעה בכתפו של השוטר וזיקוק אשר פגע בכתפו. כתוצאה מכך נפגע השוטר, איבד את הכרתו ונזקק לטיפול רפואי".

3.המבקשת טוענת כי יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים וכי במכלול הנסיבות של האירוע שבו מדובר ותקופת הפרות הסדר הרבות דהאידנא, גם אין מקום להזמין תסקיר מעצר.

המשיב מבקש כי יוזמן תסקיר מעצר אך טוען כי יש לשחררו בתנאים כבר עתה.

4.לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, אך לפתוח פתח לשחרור אפשרי בתנאים באופן שיוזמן תסקיר מעצר, אשר אם יהיה חיובי יוכל להצדיק הגשת בקשה מתאימה לעיון חוזר.

5.לתוצאה דלעיל אני מגיע לנוכח שילובם של אלה:

א.קיומן של ראיות לכאורה למה שנכלל בכתב האישום.

ב.הראיות אינן מוחלשות ובוודאי לא במידה כזו שהיא כשלעצמה מצדיקה שחרור בתנאים. כך אפילו במצב עניינים רגיל ובוודאי במצב כמו שלנו, שבו "עילת המעצר היא עוצמתית" ו"מקבילית הכוחות" מביאה לכך (וראו מהעת האחרונה בש"פ 4738/14 גזאוי נ' מ"י, החלטה מ-14.7.14).

ג.עילת מעצר עוצמתית של מסוכנות רבה, בהתחשב במכלול נתוני המקרה.

ד.התקופה המיוחדת של הפרות סדר רבות ברחבי הארץ, המצדיקה גישה מחמירה ובדרך כלל מעצרם עד תום ההליכים של המעורבים בעבירות מסוג אלה שבהן מואשם המשיב (וראו בש"פ 379/09 מ"י נ' פלוני, החלטה מ-14.1.09 ושם בעיקר בסעיף 5 ובהפניות הנזכרות בו, כי כך אפילו לגבי קטינים).

ה.למרות העולה מכל שנאמר, החלטתי לפתוח פתח אפשרי לשחרור באמצעות הזמנת תסקיר (כנ"ל בסעיף 4). זאת גם בשל כך שאפילו במקרים חמורים אין לחסום הרמטית אפשרות שחרור וגם משום ש"שינוי העיתים", במובן של צמצום הפרות הסדר, עשוי להצדיק בחינה של מה שעל הפרק באספקלריא פחות מחמירה (וראו לעניין זה בש"פ 379/09 הנ"ל, סעיף 8).