מ"ת 47648-09-16 מדינת ישראל נ' אמארה(עציר)

1.נגד המבקש הוגשה בקשה לעצרו עד תום ההליכים, נוכח אישומו בפציעה כשעבריין מזויין (סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977); ניסיון פציעה כשעבריין מזויין (לפי הסעיף הנזכר בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין) וכן החזקת אגרופן שלא למטרה כשרה (סעיף 186(א) לחוק העונשין). על-פי הנטען בכתב האישום, המבקש פצע שני בני משפחתו בניסיון לתקוף את אחיינו בסכין מתקפלת, במהלך חתונה בכפר כנא. הוא יצא מנקודת ההנחה, במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, כי מתקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות בידו. בהחלטה מיום 26.9.2016 הוריתי, בין היתר מאחר ומדובר באדם שלא נטען לגביו שיש לו עבר פלילי, ונוכח הסכם סולחה שהוגש, כי "מעצר בית ביישוב שאינו מקום המגורים של הצדדים לאירוע" יש בו כדי להפחית באופן משמעותי את מסוכנותו (וקבעתי כי טענת המדינה בענין שיבוש הליכי משפט או השפעה על עדים נותרה כטענה בעלמא). השחרור למעצר בית הותנה בין היתר בהפקדת סך 20,000 ₪ וכן בחתימה על ערבות עצמית בסך 50,000 ₪ וחתימת כל משמורן על ערבות בסך 20,000 ₪.

2.ביום 14.10.2016 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר. הוא מבקש להעתיק את מקום מעצר הבית שלו לביתו, וכן לאפשר לו לצאת לעבוד. לטענתו, "עברה תקופה" מאז ההחלטה והוא לא עבר על תנאי שחרורו; התיק העיקרי קבוע לשמיעת ראיות ליום 30.1.2017 והדיונים עלולים להימשך זמן ארוך, במיוחד לאור טענות ההגנה של המבקש; הותרת המצב על כנו יותירו ללא פרנסה, כאשר הוא מפרנס משפחה ברוכת ילדים; אשת המבקש חולה בסרטן ומקבלת טיפול כימוטרפי, וחולה במחלות נוספות, והמבקש הוא המטפל והמפרנס היחיד של המשפחה; הרוחות נרגעו בין הצדדים לסכסוך בעקבות הסולחה; וסכום ההפקדה הגבוה מבטיח את קיום תנאי השחרור. הסנגור הנכבד הבהיר בדיון כי כבקשה חלופית, אם לא תתקבל הבקשה בענין העברת מקום מעצר הבית, יתבקש לאפשר לו לצאת לעבודה ממקום מעצר הבית הנוכחי בכפר טורעאן.

3.המשיבה מסכימה לכך שהמבקש ילווה את אשתו החולה לטיפולים בליווי אחד מהמשמורנים ובהודעה מראש לתביעה, אולם היא מתנגדת להעברת מקום מעצר הבית לבית המבקש וליציאתו לעבודה המוצעת.

4.הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להעתיק את מקום מעצר הבית לבית המבקש, וכי יש לקבל, בתנאים, את הבקשה לאפשר לו לצאת לעבודה ממקום מעצר הבית בכפר טורעאן, מבלי להיכנס לכפר כנא.

5.אורך התקופה בה שוהה המבקש במעצר בית, כשלעצמו, אינו מצדיק בקשה לעיון חוזר. כאמור, המבקש שוחרר למעצר בית ביום 26.9.2016, ובקשה זו הוגשה ביום 14.10.2016. אורכה של תקופה אשר יצדיק שינוי בתנאי שחרור, כאשר אלמלא אורך התקופה לא היה נוכח מכלול הנסיבות מקום לשנות מתנאי השחרור, אמנם תלוי בנסיבות הענין. מדובר בכך, שכאשר משפטו של אדם השוהה במעצר בית נמשך ונמשך, בנסיבות המתאימות הפגיעה בזכות לחירות תלך ותגדל עד שהיא גוברת אף על אינטרס הציבור בהחלת תנאי המעצר או השחרור הקיימים. לא בשלושה שבועות מדובר (הסנגור הפנה, למשל, ל-בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (25.10.2011) בה נקבע כי המשפט אינו מתקדם בנדרש והנאשם שם היה עצור מאחורי סורג ובריח במשך תשעה חודשים), ובענייננו, צודקת המדינה בטענתה ש"הדיו לא יבשה" על ההחלטה המקורית; מועד למשפט החל בעוד שלושה חודשים גם אינו בגדר התמשכות משפט פלילי.

6.אף מחלת הסרטן של אשת המבקש אינה בגדר נסיבה חדשה. הסנגור הנכבד טען לה בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים תוך צירוף אסמכתא רפואית, וחלופת המעצר שהוא עצמו ביקש בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים – גם נוכח המחלה – לא היתה בבית המבקש בכפר בו אירעה האירוע ובו מתגוררים הצדדים, אלא בכפר אחר, כפר טורעאן, ותוך שהדגיש שמרחק זה מפחית את המסוכנות בענייננו.

7.הסנגור הנכבד טען בדיון בבקשה לעיון חוזר, כי מצב האשה מתדרדר וסרטנה עבר לאיברים נוספים, וכי אסמכתאות לכך צורפו לבקשה. אין בידי לקבוע כי טענה זו מוצאת תמיכה של ממש באסמכתאות שהוגשו. מסמך רפואי אחד שהוגש מצביע על סרטן באיבר אחד. השני, אשר מציין "general deterioration" ובו רשומה תלונה "מרותק[ת] לבית, סובל[ת] ממחלות רבות...", הנו מסמך של רופא משפחה ולא של מומחה אונקולוגי, והמסמך כלל אינו מציין התפשטות מחלת הסרטן.

8.הסנגור טען בדיון בבקשה שבפני כי המרחק בכפר כנא בין בית המבקש לבין ביתו של הצד השני בסכסוך הוא כ-800 מ"ר. החשדות בתיק הם כאמור לניסיון בתקיפה בסכין, וגם נוכח הסולחה הנטענת, מרחק כזה, עלול, במצב של הפרת מעצר הבית, להביא לאסון לפני שהמשטרה תצליח למנוע אותו. הסנגור הבהיר בדיון כי ילדיו של המבקש בגירים, למעט אחד שהוא בן 17 שנים ו-9 חודשים. אעיר נוכח זאת, כי ברי כי אין מניעה, מבחינת הליכי המעצר נגד המבקש, מכך שאשת המבקש תצטרף אליו במקום מעצר הבית בכפר טורעאן. וכאמור המדינה מסכימה לכך שהמקש ילווה את אשתו לטיפוליה בליווי ובהודעה מראש. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לאפשר את העתקת מקום מעצר הבית לבית המבקש בכפר כנא.

9.בענין היציאה לעבודה: המבקש צירף לבקשתו תצהיר של מר מוחיי אלדין חמדאן (להלן: מר חמדאן), אשר מוכן להעסיק את המבקש בעסק לעבודות אבן ושיש. מר חמדאן מצהיר כי הוא מכפר כנא, אך הסנגור הבהיר בדיון כי מקום העבודה אינו בכפר כנא. מר חמדאן התחייב לכך שהוא יאסוף את המבקש ממקום מעצר הבית בכפר טורעאן, ישאיר אותו תחת פיקוחו בזמן העבודה ויחזיר אותו עם סיום יום העבודה בחזרה. כאשר גם מקום העבודה המוצע אינו בכפר כנא בו מתגורר הצד השני לסכסוך, איני רואה מניעה מלקבל שינוי מוצע זה בתנאי השחרור, אשר יאפשרו למבקש להתפרנס בזמן משפטו; זאת, כאשר מר חמדאן יהיה בגדר משמורן נוסף. כאשר המדינה מסכימה לנסיעת המבקש ממקום מעצר הבית לצרכים מסוימים כאמור לעיל, אין בנסיעות נוספות ממקום זה, אף הם בליווי משמורן, ולמרות שמדובר בתוספת כמותית של נסיעות, כדי להוסיף תוספת איכותית נוספת (אוסיף כי בשונה מהטיפולים הרפואיים שיכולים להיות בכפר כנא, הנסיעות הנוספות הללו לא יכללו כל כניסה לכפר כנא).