מ"ת 45995-02-15 מדינת ישראל נ' ביטון(עצור בפיקוח)

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 1.6.15 ומיום 15.6.15; בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור; ובקשה לחלט ערבויות שנקבעו למשיב ולערבים בהתאם לסעיף 51(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

עובדות ורקע

נגד המשיב הוגש ביום 19.2.15 כתב אישום המייחס לו 5 אישומים בגין עבירות רבות של מעשי סדום ומעשים מגונים שבוצעו במשך שנים ב-5 קטינים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

במסגרת הדיון בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה כנגדו (בהסתייגויות שונות לגבי עוצמתן) ולא חלק על עילת המעצר הסטטוטורית הקיימת בעניינו, אך ביקש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לשם כך, הוריתי על עריכת תסקיר מבחן בעניינו, אשר במסגרתו תיבחן חלופת מעצר.

ביום 21.4.15, לאחר קבלת תסקיר בעניינו של המשיב, הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מאחר שלא נמצאה חלופת מעצר המאיינת את מסוכנות המשיב ואת הסיכון מדחפיו הבלתי נשלטים.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר (בש"פ 3211/15 כבוד השופטת ד' ברק-ארז) וביום 26.5.15 הורה בית המשפט העליון על שחרור המשיב בתנאים מגבילים: המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בפיקוח בו-זמנית של לפחות שניים מן המפקחים שהוצעו, כשאחד מהם נוכח עם המשיב באותו חדר ממש; במקום יותקן איזוק אלקטרוני והדיון יוחזר לבית משפט זה לצורך קביעת מפקחים.

בעקבות ההחלטה האמורה הוריתי ביום 1.6.15 וביום 15.6.15 על שחרור המשיב לחלופת מעצר מחוץ לירושלים (בפתח תקווה), בתנאי "מעצר בית" מלא, בהשגחה בו-זמנית של לפחות שניים מהמפקחים, בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

ביום 13.9.15 התקיים דיון בבקשת המשיב לצאת לתפילות חג ראש השנה. בית המשפט (כבוד השופט י' נועם) דחה את הבקשה נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב ובהסתמך על שני תסקירי המעצר בעניינו. באותו יום נעצר המשיב על ידי המשטרה בחשד להפרת הוראה חוקית, זאת לאחר שנצפה על ידי אביו של אחד המתלוננים בתיק, בסמוך לבית משפחת המשיב בירושלים.

מכאן הבקשה שלפניי.