מ"ת 45629-05-15 מדינת ישראל נ' פוננגמפרלומאנג (עציר)

בפני בקשה למעצר המשיבה עד לתום ההליכים.

האישום וטענות הצדדים

1. המשיבה הינה עובדת זרה, שהועסקה משך כחצי שנה כמטפלת סיעודית של קשישה ילידת 1929 הלוקה בדמנציה ונתמכת בהליכון (להלן: "המתלוננת"). נטען כי במהלך אותה תקופה נהגה לצעוק על המתלוננת ולהכותה בסטירות, דחיפות ואגרופים. ביום 15.5.15 ניגשה אל המתלוננת שישבה על כורסא, סטרה לה בפניה פעמיים והתרחקה, כשהמתלוננת מבקשת ממנה לא להכותה. המשיבה חזרה אל המתלוננת, תפסה את פניה בכפות ידיה למשך מספר שניות בחזקה, הפעילה לחץ על צווארה וגרמה לה לכאב. על רקע זה מיוחסת למשיבה עבירה של תקיפת חסר ישע בידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. ההגנה טענה כי ישנה חולשה בראיות. אשר לאירוע מיום 15.5.15 (להלן: "האירוע המצולם") אישר ב"כ המשיבה כי קיימות ראיות טובות בשל סרטון הוידאו אך טען שהלה מהווה האזנת סתר אסורה שכן המתלוננת לא ידעה על התקנת המצלמה בביתה ולא בוסס שבתה אפוטרופסית שלה. אשר לטענה לתקיפות וצעקות לפני יום האירוע המצולם נטען שאלה מבוססות על דברי המתלוננת שהיא דמנטית ולא ניתן להסתמך על דבריה. העילה, לפי ההגנה, היא בעצמה חלשה נוכח טיב האירוע המצולם שבוצע במהלך טיפול בקשישה על הקושי הגלום בכך ובדרגת אלימות "ברף התחתון ביותר". לכן הוצע לשחרר את המשיבה בהפקדה כספית שתגויס בידי מכרים, הפקדת דרכון ושהיה במקום המצוי בצפון הארץ על גבול הלבנון (לא הוצגו פרטים קונקרטיים).

3. המבקשת עמדה על קיומן של ראיות לכאורה. נטען כי לצד גרסת המתלוננת יש ראיה לתקיפה קודמת בסרטון (להלן "הסרטון השני") וכי המתלוננת תארה את האירוע המצולם ומכאן שיש לקבל את דבריה גם בנוגע לאירועים קודמים. עוד נטען שדברי המתלוננת נתמכים בהודעות ילדיה להם סיפרה על התקיפה. לגישת המבקשת עילות ההימלטות והמסוכנות מחייבות מעצר עד לתום ההליכים.

    

   דיון והכרעה

   ראיות לכאורה

4. האירוע המצולם תועד בסרטון וידאו ובו נראה ויכוח בין המתלוננת לבין המשיבה, שבשלב מסוים סוטרת למתלוננת אשר מתחננת בפניה לא להכותה. בהמשך נראית המשיבה חוסמת את פיה של המתלוננת בידה למשך זמן קצר וכן אוחזת בצווארה ואז עוזבת. המשיבה, שתחילה הכחישה אלימות כלפי המתלוננת, נאלצה לאשרה לאחר שהוקרן בפניה הסרטון וטענתה שטעתה (ש' 98, 111 ו-117).

5. איני סבור כי יש בטענה לפיה הסרטון פסול מלשמש כראיה כדי לגרוע מעצמת הראיות בשלב זה של ההליך. כאמור לעיל וכפי שנראה בהמשך, יש התייחסות לאירוע הנדון גם בהודעות המתלוננת והמשיבה. זאת ועוד, חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979 מאפשר לבית המשפט לאשר שימוש בהאזנת סתר שנעשתה שלא כדין בתיקי "פשע חמור" – מונח שהגדרתו בסעיף 1 לאותו חוק הולמת את העבירה המיוחסת למשיבה. קיים אפוא פוטנציאל לשימוש בסרטון בהליך העיקרי, בהתאם להחלטת המותב שם ובהתאם לנוסחת האיזון שנקבעה בסעיף 13 לחוק ואשר עוסקת בצורך להגיע לחקר האמת על אף הפגיעה בפרטיות. לאלה יש לצרף את טענת בתה של המתלוננת כי התקנת המצלמה נעשתה על דעתה (שלה) וכי היא משמשת כאפוטרופסית של המתלוננת דבר שיצריך דיון בהליך העיקרי האם מדובר כלל בהאזנת סתר שנעשתה ללא הסכמה. בשלב הנוכחי לא ניתן אפוא לשלול את אפשרות השימוש בראיה זו בהליך העיקרי.

   קיימות אפוא ראיות לכאורה לאירוע המצולם.