מ"ת 45404-01-14 מדינת ישראל נ' אשור(עציר)

בפני בקשת ב"כ המשיב לעיין מחדש ב תנאי שחרורו של המשיב ולפיהם שוחרר למעצר בית מלא תחילה בהחלטת בית המשפט המחוזי ביום 01.01.2014 ולאחר מכן בהחלטת בית המשפט השלום ביום 05.03.2014 בעקבות כתב אישום נוסף.

שני כתבי האישום עניינם עבירות רכוש האחת של גניבת מלגזות בשווי של 150,000 ₪ השנייה התפרצות לדירת מגורים. שתי העבירות בוצעו בשנת 2013 , והמשיב נטל בהן חלק על אף נכותו תוך שהוא משתמש ברכב הנכה המיוחד שלו לשם ביצוע העבירות .

עילת הבקשה הינה חלוף הזמן.

ביום 02.06.2014 דחה בית המשפט בקשה זו על הסף בהיעדר עילה להגשתה, כזכור מכיר המחוקק בשתי עילות והן שינוי נסיבות או חלוף הזמן ובית המשפט לא סבר כי חלף זמן מספיק מאז הגשת הבקשה .

ב"כ המשיב עררה על החלטה זו והערר התקבל, כאשר בית המשפט המחוזי הנחה כי הבקשה לא תדחה על הסף אלא תישמע בקצרה במעמד הצדדים.

ואכן דיון כזה התקיים ביום 06.07.2014 ובו נשמעו טענות ב"כ המשיב אשר היו אותן טענות שנטענו בכתב.

ב"כ המשיב טוענת כי חלוף הזמן, היעדר הפרות והעובדה כשהמדובר במשיב נכה מחייבים את בית המשפט לעיין מחדש בשאלת תנאי השחרור ולקבוע הקלה במעצר הבית או את ביטול תנאי מעצר הבית.

ההחלטות בהן מתבקש העיון מחדש

בית המשפט המחוזי (עמ"ת 620005-12-13) וכן בית המשפט השלום (מ"ת 45390-01-14) נדרשו בהרחבה למצבו הרפואי וליכולתה של החלופה לסכל את המסוכנות הנובעת מן המשיב בהינתן מצבו הרפואי. בית המשפט המחוזי אף חקר את הערבים בפניו ומקריאת החלטתו נראה לי כי זקף בהחלטתו חשיבות רבה הן לכנות ערבותם של הערבים והן למעצר הבית החיוני לשם הפיקוח על המשיב.

ביום 04.03.2014 בחן בית המשפט השלום (כב' השופט כפכפי)  בשנית את הערבים ואת נסיבותיו של המשיב בתיקו השני, לרבות נסיבותיו הרפואיות והובאה בחשבון העובדה כי כנגד המשיב תלויים ועומדים שני תיקים המייחסים ביצוע עבירות רכוש בצוותא כאשר עיקר טענות המשיב נוגעות למצבו הרפואי. בית משפט השלום הביא בחשבון מצב רפואי זה ואת העובדה כי במהלך מעצר הבית בתיק אחר לא הפר המשיב את האמון שניתן בו.