מ"ת 44949-09-15 מדינת ישראל נ' אסד(עציר)

לפניי בקשה לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") והחזקת סכין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. עפ"י כתב האישום, התפתח ויכוח בין המשיב למתלונן, לאחר שהמשיב ביקש כסף מהמתלונן וזה סירב. בשלב הזה, כך עפ"י כתב האישום, התנפל המשיב על המתלונן מאחור, כאשר הוא אוחז סכין בידו, התפתח מאבק שבמהלכו דקר המשיב את המתלונן מס' פעמים בגב, בצוואר, בידיים ובחזה. המתלונן פונה לבית חולים ונמצא שהוא סובל מחתכים בידיים, בצוואר ובחזה ומדקירה בחזה שמאל מאחור. בבדיקת C.T הודגם חזה אויר קטן ללא המטורקס.

דיונים קודמים ותסקירי שירות המבחן

1. לאחר שגובשו הראיות בתיק החקירה, הסכים ב"כ המשיב לכך שקיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב, כמו גם עילת מעצר. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט אבו טהה ביום 8.10.15, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של המשיב לבחינת חלופות מעצר. הוגש תסקיר ראשון מיום 16.11.15, במסגרתו התייחסה קצינת המבחן לרקע של המשיב ולמסוכנותו, כמו גם לחלופות שהוצעו. בסופו של יום, לא באה קצינת המבחן בהמלצה לשחרר את המשיב, וזאת, בין היתר, בשל אי התאמת הערבים. בדיון שהתקיים ביום 22.11.15, "לא בלי התלבטות", כלשון בית המשפט הנכבד, הורה כב' השופט אבו טהה לשירות המבחן להכין תסקיר משלים שיבחן חלופה נוספת. בעקבות כך, הגיש שירות המבחן תסקיר מיום 29.11.15, אשר גם הוא, בסופו של יום, לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב, גם לא לחלופה הנוספת שהוצעה.

   טענות המשיב

2. המשיב אינו מסכים עם המלצות שירות המבחן, ובא כוחו טען בדיון שהתקיים לפניי ביום 6.12.15, כי לא ברור מדוע נפסלה בתסקיר המעצר הראשון החלופה בדמות האח אחמד, שהרי המדובר באדם בוגר, אב לילדים גדולים אשר חי בסמוך לאזור מגוריו של המשיב, וגם שימש בעבר כערב. נטען כי המדובר בערב נעדר עבר פלילי, רציני ואחראי. טען הסנגור כי בית המשפט לא פסל את החלופה הראשונה וכי יש לקחת בחשבון שהערב אחמד מודע לבעיות אלכוהול של המשיב, וגם מסיבה זו הוא ערב ראוי. הוסיף הסנגור וטען כי הערב החדש שהוצע, יוסף אלאסד, הינו אדם בן 53, אשר מסוגל להפגין מרות כלפי המשיב. לשיטת הסנגור, קצינת המבחן אינה מהמגזר הבדואי, ויש להביא בחשבון שלא מקובל במגזר זה לשתות אלכוהול בנוכחות בן משפחה קרוב. לכן, מסר האח יוסף לקצינת המבחן שלא ראה את המשיב שותה אלכוהול ודברים אלה שאמר, אינם מצביעים על חוסר מודעות למצבו של המשיב.

3. במענה לדברים שאמר ב"כ המבקשת בדיון, טען הסנגור כי תיאור התקיפה ע"י ב"כ המבקשת הוא מוגזם, שכן מדובר באירוע שארך 10 דקות וכי אין המדובר הוא בתקיפה אכזרית. כן הסתייג הסנגור מעמדת המבקשת, לעניין היותם החלופות מגוננות, וטען כי אין לדרוש מן המשפחה שתצדד בתביעה ותסכים שיש ראיות מרשיעות, כתנאי להיותם של בני המשפחה מתאימים לשמש כערבים.

4. סיכם הסנגור וטען כי יש בשני הערבים המוצעים, אחמד ויוסף, כדי להבטיח את בטחון הציבור, באשר הם מסוגלים לפקח עליו במסגרת מעצר בית ולדאוג לכך שלא יפר תנאים. הסנגור ביקש להדגיש שבית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן.