מ"ת 44532-08-15 מדינת ישראל נ' רפאל אוחנה

1. לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בת"פ 44491-08-15.

כתב האישום:

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עשרות עבירות של קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת שיק ללא כיסוי והדחה בחקירה, כמפורט להלן:

האישום הראשון:

בין המשיב לפנחס מיארה (להלן: "מיארה"), קיימת היכרות מוקדמת. מיארה התגורר בעברו בארצות הברית, והינו דובר אנגלית ובעל דרכון זר, וכן בעל פנקס שיקים, מחשבון זר בארצות הברית, אשר אינו פעיל נכון למועדים הרלוונטיים לכתב האישום. ביום 14.4.15 פנה המשיב למיארה, ושאל אותו האם ברשותו שיק מחשבון המתנהל בארה"ב ודרכון זר. משענה מיארה בחיוב, ביקש המשיב ממיארה כי יתלווה אליו למגרש מכוניות בירושלים, לשם רכישת רכב. המשיב ביקש ממיארה להציג עצמו בכזב כאמריקאי עשיר המתגורר בחו"ל, אשר מעוניין לקנות רכב לשימושו בנסיעות בארץ, ולשלם עבור הרכב שירכשו בשיק אמריקאי השייך לו, והכל בידיעה כי השיק ניתן ללא כיסוי, היות ובחשבון אין כספים מזה שנים.

המשיב ומיארה הגיעו למגרש המכוניות שבבעלות מאיר קדוש, הציגו לקדוש מצג שווא, לפיו מיארה הינו אמריקאי עשיר, המתגורר בחו"ל ומעוניין לקנות רכב לנסיעותיו בארץ ולשלם עבורו בשיק אמריקאי השייך לו. זאת במטרה לרכוש את אמונו של קדוש. המשיב הציג עצמו כמתווך העסקה. בהנחיית המשיב, מסר מיארה לקדוש שיק מהחשבון על סך 27,500$ כתשלום עבור רכב אופל משנת 2011, אשר שוויו 110,000 ₪, ועל יסוד מצג השווא קיבל את הרכב. קדוש אף שילם למשיב סכום של 8,000 ₪ דמי תיווך בעסקה. סוכם כי העברת הבעלות תיעשה לאחר שהשיק יכובד והתשלום עבור הרכב יועבר במלואו.

כעבור שבועיים, בטרם בוצעה העברת הבעלות, פגש המשיב בנפתלי אלמקייס (להלן: "אלמקייס" באקראי, והציע לו כי הבעלות ברכב תירשם על שמו, וזאת מבלי שהרכב יועבר אליו בפועל. אלמקייס נענה להצעה, והגיע יחד עם המשיב למגרש המכוניות, שם הציג המשיב את אלמקייס כבנו, ושיכנע את קדוש להעביר את הרכב על שם אלמקייס, אף שתמורת הרכב טרם שולמה, ואכן הרכב נרשם על שם אלמקייס.

לאחר מכן, סוכם בין המשיב ואלמקייס כי ייפגשו למחרת היום, לשם מכירת הרכב לצד שלישי. למחרת נפגשו השניים, נסעו למגרשי מכוניות במטרה למכור את הרכב לצד שלישי, ובמגרש המכוניות "קלאסמוביל" במודיעין, הצליח המשיב לשכנע את בעל המגרש, רועי אמנו, לקנות את הרכב תמורת 50,000 ₪, בכפוף לבדיקת הבעלות ברכב. בבדיקת הבעלות עלה כי הרכב רשום על שמו של אלמקייס, אמנו מסר למשיב 52,000 ₪ במזומן, והבעלות ברכב הועברה לאמנו.

האישום השני:

ביום 16.6.15, הגיע המשיב לבית הכנסת "יד שלמה" בגבעת שאול, ופנה ליהודה זרובבלי, אשר משמש כגזבר בית הכנסת. המשיב סיפר לזרובבלי, בכזב, כי הינו מקורב לאדם המעוניין לתרום כספים בסך 170,000 ₪.

על מנת לחזק את מצג השווא, ולרכוש את אמונו של זרובבלי, החתים המשיב את זרובבלי על מסמך הנושא לוגו של חברה פיקטיבית בשם "אלון", בידיעה כי חברה כזו אינה קיימת ואינה רשומה כדין בישראל. על פי המסמך, זרובבלי חתם כי הוא מאשר שיקבל בעתיד סך של 2,000 ₪ מדי חודש, אשר ישמשו אותו לתפעול השוטף של בית הכנסת.

באותו מעמד, מסר המשיב לזרובבלי שיק בסך 4,000 פאונד, סכום שווה ערך לכ-24,000 ₪. המשיב אמר לזרובבלי כי 12,000 ₪ מתוך סכום השיק מיועדים לתרומה לבית הכנסת, ואילו את 12,000 ₪ הנוספים מבקש לקבל כעודף, במזומן. זרובבלי העביר למשיב סכום של 12,000 ₪ במזומן. מיד לאחר מכן, הציע המשיב לזרובבלי במרמה, כי הוא יפקיד עבורו את השיק בחשבון הבנק של זרובבלי, וזרובבלי הסכים לכך. המשיב לקח את השיק, אך לא הפקיד אותו לחשבון הבנק של זרובבלי.

מספר ימים לאחר מכן, ביקש המשיב לפגוש בזרובבלי בסמוך לביתו. המשיב הגיע ברכב רנו, והציג בפני זרובבלי שיק על סך 170,000 ₪, אשר נחזה להיות תרומה עבור בית הכנסת, והכל במטרה לחזק את האמון שנתן בו זרובבלי. המשיב הציע לזרובבלי במרמה כי יפקיד גם את שיק התרומה לחשבונו, אולם גם שיק זה לא הופקד מעולם.

במסגרת שיחותיו עם המשיב, סיפר זרובבלי למשיב אודות תביעה משפטית אותה הוא מנהל. המשיב סיפר לזרובבלי, בכזב, כי הוא מכיר את עוה"ד יעקב ויינרוט, והציע לזרובבלי כי יפנה בשמו לעו"ד ויינרוט, אשר יסייע לזרובבלי בתביעתו. כעבור מספר שעות התקשר המשיב לזרובבלי, וסיפר לו בכזב כי תביעתו טופלה וצפוי להינתן פסק דין לטובתו. המשיב אמר לזרובבלי, בכזב, כי עוה"ד ויינרוט מבקש 6,000 ₪ במזומן, עבור שכר טרחתו, וזאת לאחר הנחה, שכן עלות השירות הינה 30,000 ₪. זרובבלי העביר למשיב 6,000 ₪ במזומן.