מ"ת 44122-03-16 מדינת ישראל נ' אלשלבי(עציר)

המבקשת הגישה הודעה בדבר חזרתה מבקשתה למעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בגדרה ביקשה לחייב את המשיב בהפקדה כספית להבטחת התייצבותו לדיונים בעניינו.

המשיב התנגד לאמור בהודעה.

בפתח ההחלטה אבקש לציין, כי כנגד המשיב הוגשו כתב אישום המייחס לו כניסה לישראל שלא כחוק וכן בקשה למעצרו עד לתום ההליכים נגדו. לאחר שהתקיים דיון בבקשת המעצר החלטתי ביום 3.4.2016 על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית אשתו בכפר מג'ד אלכרום (המשיב נשוי לישראלית) ובפיקוח המפקחים שנקבעו.

מקץ שלושה חודשים, ולאור העובדה כי המשיב הקפיד לקיים את החלטת בית המשפט הנ"ל, ועל יסוד הנימוקים שפורטו, הוריתי על הקלה בתנאי השחרור באופן שמעצר הבית יצומצם למעצר בית לילי בלבד כאשר בשאר שעות היום רשאי המשיב לצאת מהבית ובלבד שלא ייצא מתחומי כפר מג'ד אלכרום.

הטעם להגשת ההודעה דנן מטעם המבקשת נעוץ בעמדתה, כי אין להכשיר באופן עקיף את שהייתו של המשיב בישראל באמצעות קביעת תנאי שחרור.

לאחר ששקלתי טענות המבקשת והמשיב, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

ככלל, הדרך להשיג על תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט במסגרת החלטה שדנה בבקשה למעצר עד תום הליכים, היא בדרך של הגשת ערר או בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר.

מאחר שבית המשפט כאן אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו, ברי כי דרך זו אינה רלוונטית לענייננו.

נותרה דרך אחת לשינוי התנאים, והיא באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים). גם אם אתעלם לרגע מהעובדה כי 'ההודעה' אינה מוכתרת כבקשה לעיון חוזר, הרי שנימוקי הבקשה אינם עונים על אף חלופה מהחלופות המנויות בסעיף הנ"ל לשם עיון חוזר בהחלטת בית המשפט.

כמובן, שחזרת המאשימה מבקשתה למעצרו של נאשם, בין אם הוא עצור ממש ובין אם משוחרר בתנאים מגבילים, יש בה בדרך כלל כדי להטיב עם הנאשם, ולכן ניתן היה לסבור לכאורה כי אין מניעה מהיעתרות להודעתה של המבקשת. ברם, לאור הנסיבות המיוחדות של העושה והמעשה, חזרת המבקשת מבקשת המעצר יש בה דווקא כדי להרע את מצבו של המשיב ולא להטיב עמו בהיותו נשוי לישראלית ואב לילדים שנולדו מנישואיו אלה.