מ"ת 43134-09-15

בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

המשיב הנו תושב צור באהר שבישראל, והוא מחזיק בחלקת קרקע ביריחו. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען, כי ביום 1.5.15 שתל המשיב מאות שתילי סם מסוכן מסוג קנאביס בחלקת הקרקע הנ"ל וזאת למטרות מסחר. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 6.9.15 הגיעו לחלקת הקרקע נציגי הרשות הפלסטינית ועקרו את הצמחים שמשקלם הכולל עמד על 460 ק"ג. יש לציין, כי החקירה בתיק זה החלה על ידי הרשות הפלסטינית, ככל הנראה בעקבות מידע מודיעיני שהגיע אליה, ואולם המשיב ביקש כי עניינו יידון בישראל, ובקשתו נענתה.

המשיב אינו חולק על כך שהצמחים בהם מדובר הם צמחי קנאביס, והוא גם אינו חולק על כך שהצמחים גודלו בחלקת קרקע הסמוכה לבית אותו הוא מחזיק ביריחו, ככל הנראה בתוך חצר מגודרת. עם זאת, המשיב כופר באשמה המיוחסת לו, וזו תמצית טענתו: לטענת המשיב, לפני כשנתיים, בעת שהובא כעציר בעניין אחר לבית משפט השלום בירושלים, הוא פגש בתא ההמתנה שבבית המשפט אדם בשם חאלד סאלים מסאלחה (או סוואלחה), אשר לימים יצר עמו קשר וביקש לשכור את חלקת הקרקע המדוברת על-מנת לגדל בה גידולים חקלאיים. לטענת המשיב, בין השניים נכרת חוזה שכירות ומכוח אותו חוזה שתל הנ"ל שתילים בחלקת הקרקע. לדברי המשיב, הנ"ל מסר לו כי מדובר בשתילים שנועדו לסייע לחולי סרטן שלנ"ל אין רישיון לגדל אותם בישראל, והוא לא ידע כי מדובר בשתילי קנאביס. טענתו של המשיב היא, אם כן, כפולה: ראשית טוען המשיב, כי השתילים אינם שייכים לו אלא לאדם שלטענתו שכר ממנו את הקרקע. ושנית טוען המשיב, כי הוא לא ידע שמדובר בצמחי קנאביס.

הגעתי לכלל מסקנה שיש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, שכן הטענה שהוא מעלה, על שני היבטיה, מעוררת קושי.

המשיב הציג אמנם חוזה שכירות ממנו עולה, לכאורה, כי הקרקע הושכרה לאדם הנ"ל, אלא שכל הניסיונות לאתר את אותו אדם, ככל שקיים, לא צלחו עד כה. בהסכם השכירות שהציג המשיב מופיע מספר תעודת הזהות של השוכר הנטען. ואולם, משהציגה המשטרה למשיב את התמונה של האדם הנושא מספר תעודת זהות זה, אמר המשיב כי אין מדובר באדם לו השכיר, לפי הטענה, את הקרקע. זאת ועוד, המשיב גם לא יכול למסור את מספר הטלפון של השוכר הנטען ו/או כל פרט אחר ממנו ניתן ללמוד מי הוא האדם. יוצא אם כן, כי בשלב זה, מעבר לדברי המשיב, אשר גובו אמנם בהסכם שכירות, לא עלה בידו של המשיב לבסס את טענתו בדבר קיומו של שוכר כאמור.