מדינת ישראל נ' אוזבנזר(עציר) ואח'

בפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש להתיר לו לצאת ממקום מעצר הבית לעבודה.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תיווך בעסקת סם, סחר בסם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לביצוע פשע. ביום 20.3.17, עם הגשת כתב האישום, שוחרר המשיב לחלופת מעצר, בתנאי מעצר בית מלא בבית אמו בחיפה, ובפיקוח אביו, אמו ואחיו.

בחלוף כחודש ימים הוגשה הבקשה הנוכחית, במסגרתה עותר המבקש להעתיק את מקום מעצר הבית לבית אביו בטירת הכרמל, וכן להתיר לו לצאת למקום עבודתו בחנות הנמצאת בבעלות משפחתו של המבקש, בין השעות 15:00-23:00. הובהר, כי היציאה למקום העבודה, השהיה בחנות והחזרה מהחנות אל מקום מעצר הבית – ייעשו בליווי אחד המפקחים אשר אושרו בהחלטות קודמות.

המשיבה נתנה הסכמתה להעתקת מקום מעצר הבית לבית האב בטירת הכרמל (ולנוכח הסכמתה ניתנה החלטה בהתאם). עם זאת מתנגדת המשיבה, וזאת לנוכח הזמן הקצר שחלף מעת החלטת השחרור.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

לא נטען בפני כי התגלו עובדות חדשות או כי חל שינוי נסיבות המצדיק פניה בבקשה לעיון חוזר. עילת העילה בגינה הוגשה הבקשה, אם כן, הינה חלוף זמן מעת מתן החלטת השחרור.

כידוע, העילה של חלוף זמן ניכר היא "גמישה, ויש לפרשה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, תוך יצירת איזון ראוי בין הפגיעה נגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן לבין האינטרס הציבורי" [ר' למשל בש"פ 913/08 פלוני נ' מדינת ישראל (25.2.2008); בש"פ 5791/10 אגבאריה נ' מדינת ישראל (9.8.2010)].

במסגרת שיקולים אלו, יש להביא בחשבון, בין היתר, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את התנהגותו במעצר או את אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר. עוד יש להביא בחשבון נסיבות אישיות, משפחתיות וכלכליות. עוד יש להביא בחשבון את קצב התנהלות הדיונים בתיק והצפי לקראת סיומו של ההליך המשפטי [ר' למשל בש"פ 4314/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.2010)].