מ"ת 40990-10-16 מדינת ישראל נ' לוי ואח'

כתב האישום ותמצית טיעוני הצדדים

במסגרת בקשה להמשך מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים בתנאים מגבילים, עניינה של החלטה זו בסוגית ראיות לכאורה.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום שעיקרו עבירות הסמים. בכתב האישום שלשה נאשמים והוא אוחז שני אישומים, מהם הראשון בלבד רלבנטי למשיבים. מנחם פנסו (להלן: "פנסו") הוא נאשם 1 ואילו המשיבים הם נאשמים 2 ו-3, בהתאמה. במקביל, הוגש כתב אישום נגד אלון לוי (להלן: "לוי"), בגין אותה פרשה (להלן כולם: "הארבעה").

בקשת המעצר שהוגשה ע"י המאשימה כוללת את לוי, פנסו והמשיבים. בעוד לוי ופנסו עצורים בשלב זה עד למתן החלטה אחרת, המשיבים שוחרר בתנאים שעיקרם מעצר בית מוחלט, עוד ביום 25.10.16, בהליך מעצר-הימים.

בתמצית יצוין כי על פי הנטען בחלק הכללי לכתב האישום, עובר ליום 4.12.15, קשרו המשיבים יחד עם לוי ופנסו קשר לביצוע פשע, שטיבו הקמת "מעבדה" לשם גידול סמים ומכירתם, בכך שאיתרו ושכרו מחסן לשם כך, ברח' אליהו איתן 34 שבראשון לציון (להלן: "המחסן"). במסגרת הקשר נתן פנסו ללוי הנחיות שונות והאחרון חתם על חוזה שכירות לשם שירת המחסן. לשם הקמת ה"מעבדה" השקיעו לוי ופנסו כספים והסם המסוכן הושתל וגודל ע"י הארבעה. עוד נטען כי במועד הרלבנטי היה חייב לוי חובות כספיים לפנסו ולמשיבים, בגובה עשרות אלפי ₪, איש לפי חלקו.

באישום הראשון, המיוחס לפנסו ולמשיבים (- וכן ללוי, בכתב האישום המקביל ), נטען כי עובר ליום 4.12.15 ועד ליום 9.10.16, הקימו הארבעה את המעבדה, לצורך גידול סם מסוג קנבוס. בחיפוש שנערך ביום 9.10.16 נתפסו במחסן כלים שונים לגידול סם מסוכן וכן נמצא סם מסוכן במשקל העולה על 4.5 ק"ג קנבוס. עוד נטען כי הארבעה גנבו חשמל לצורך קיום ה"מעבדה", בשווי העולה על 141 אלף ₪.

בהתאם הואשמו המשיבים בקשירת קשר לפשע, גידול סם מסוכן, החזקת חצרים להכנת סם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים להכנת סם ונטילת חשמל בצוותא חדא - עבירה מכוח סע' 400 ו- 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

אין חולק כי לוי הפליל הן את הארבעה והן אחד, גיא מצא (להלן: "מצא"), בביצוע עבירות, כפי שמצאו את ביטוים באישום. עיקר ראיות התביעה נסמך על עדותו המפלילה של לוי, כשותף. עדותו זו מחוזקת לשיטת המבקשת בראיות שונות, איש לפי חלקו. לעומת הארבעה, מצא לא הואשם, שכן לשיטת המבקשת לא נמצאו ראיות חיזוק לחובתו.

באשר למשיב 3 - ב"כ משיב 3 טען, כי אין ראיות-חיזוק לחובת מרשו, הנדרשות כמי המופלל בעדות שותף, זולת אלה המלמדות על כי המשיב שכר רכב מסחרי, כפי עדותו של לוי. על פי עדות לוי, שימש הרכב להובלת חול. המשיב מצידו טען כי אמנם שכר רכב כאמור, אם כי כדי לנייד איתו דברים שונים ופיגומים שהשאיר לו קבלן בשם לגזיאל, על מנת שימכרם בתמורה לחוב.

טענת הסניגור היא, כי המבקשת נמנעה מלבחון את הסברו זה של מרשו וזאת על אף שבהליך מעצר הימים אישר נציג המשטרה כי הסוגיה תיבדק. משכך, טוען הסניגור, מנועה המבקשת מלהסתמך על ראיית חיזוק זו, שכן מדובר במחדל חקירה. הסניגור מוסיף וטוען כי יש להשוות בין מרשו ולבין עניינו של מצא, באופן שבו גם אם בית המשפט סבור שלא ניתן להחליט בטענת אכיפה בררנית בשלב זה, בהליך זה - עדיין יש מקום לטענה- כך לפי פסיקה אליה הפנה, ואשר אתייחס אליה להלן. כמו כן הפנה הסניגור לסתירות בדברי לוי בהודעותיו. לאור האמור עותר הסניגור להסרת כל התנאים המגבילים על מרשו.