מ"ת 4063-09-14 מדינת ישראל נ' דולינסקי

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 14.9.2014, בה הורה ביהמ"ש על איסור שימוש ברכבו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

המבקש הואשם כי ביום 12/9/14 בשעה 0110 נהג ברכב נשוא הבקשה כשהוא שיכור, לאחר שבדגימת דם שניטלה ממנו נמצאו 905 מק"ג אלכוהול. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, במסגרתה הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה לפיה המבקש ישוחרר בתנאים מגבילים, הכוללים, בין היתר, איסור שימוש ברכב עד לתום ההליכים המשפטיים.

בבקשה נטען, כי לעת הזאת, המבקש הודה והורשע, בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול (ולא שכרות) בכתב האישום מתוקן. הוא צירף תיק נוסף, שאף בו תוקן כתב האישום באופן זהה, הודה והורשע ביחס לעבירה הנקובה בו, והתיק קבוע לשמיעת טיעונים לעונש ליום 3.2.2015, לאחר שנדחה מיום 4.1.15 בעקבות בקשת שירות המבחן. לטענת המבקש, משך הזמן שנמשך המשפט, מ- 14/9/14 ועד היום, מצדיק שינוי בהחלטה וביטול צו איסור השימוש בו.

כמו כן, נטען כי הרכב נרכש באמצעות הלוואה שנטל המבקש מחברת מימון ולפי הסכם הרכישה, על הרכב לעבור בדיקת שירות תוך זמן קצוב, שאם לא כן, קיימת אפשרות ממשית, שחב' המימון תעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. יצוין, כי לא הוצגה כל התראה מחב' המימון המחזקת או המאשרת טענה זו.

בדיון היום, הוסיף הסנגור וטען, כי הנטל הכלכלי שיש על המבקש הוא כבד מנשוא. הרכב נמצא בחניון פרטי, ועלויות אחסנתו עומדות כיום, לדבריו, על סך של - 6000 ₪. יצוין, כי גם בענין זה לא הוגשה כל אסמכתא מאמתת.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומבהירה כי בשל חומרת העבירות אותן עבר המבקש היא מתכוונת לעתור לחילוט הרכב בעת גזירת עונשו של המבקש, ועל כן אין להורות על השבתו למבקש.