מ"ת 38925-05-15 מדינת ישראל נ' א'(עציר)

רקע

1. כתב האישום מייחס למשיב מספר אירועי אלימות ואיומים כלפי רעייתו, לה הוא נשוי כ-15 שנים ולהם 4 ילדים. לפי האישום הראשון, ביום 12.5.15, במהלך ויכוח, תקף המשיב את המתלוננת תקיפה שכללה בעיטות, ניסיון לנגוח במתלוננת, איומים עליה, סטירה בפניה, מכות בדלת החדר אותה נעלה המתלוננת בחששה מפניו ובהמשך חידוש התקיפה בין היתר באגרופים לראשה, שבירת כרטיס האשראי שלה ועוד, כמתואר בכתב האישום. לפי האישום השני, ביום 13.5.15 שלח המשיב מסרון "ווטסאפ" למתלוננת בו איים "שלחת לי משטרה אהה אוקיי... הכול יפול על הראש שלך אל תדאגי". לפי האישום השלישי, כשבוע לפני האירועים מושא האישום הראשון ובמהלך סעודת שבת אחז המשיב בכוח בגופה של המתלוננת ואיים "אני אחתוך לך את הראש". לפי האישום הרביעי, כשלושה חודשים קודם לכן זרק המשיב עוגה ומשקה חם על המתלוננת.

2. בהחלטה מיום 20.5.15 ולבקשת ההגנה הגם שטרם נערך דיון בראיות, הפניתי את המשיב לשירות המבחן לעריכת תסקיר. בהמשך ביקשה ההגנה לטעון לראיות והיום נערך דיון.

3. בתמצית, תוקפת ההגנה את מהימנות המתלוננת בטענה שבדתה את התלונה מליבה כדי לשפר את מצבה לקראת הליכי גירושין. נטען שמדובר בסוג המקרים החריגים בהם יש להידרש למהימנות גם בשלב הראיות לכאורה. בהתייחסות ספציפית לאישומים נטען, בנוגע לאישום הראשון, כי המשיב טען שדובר בדחיפה בלבד וכי גרסתו נתמכת בדבריה של מזל אוזן בת דודתו אליה הפנתה המתלוננת בעצמה. ילדם של המשיב והמתלוננת א' נחקר והציג, כך נטען, תיאור הדומה לגרסת המשיב. הוצגו סתירות נוספות בנוגע לאלמנטים נקודתיים מן האישום. אשר לאישום השני נטען כי אין ראיות בתיק לפיהן המשיב שלח למתלוננת את המסרון, כי היא עצמה סיפרה בהודעתה שהבינה את המסרון בצורה שאינה מאיימת, כי המסרון תורגם מספרדית בידי המתלוננת עצמה ולכן אין להידרש לו וכי המשיב לא נחקר לגבי אישום זה. אשר לאישום השלישי לא הוצגה התייחסות ספציפית. לאישום הרביעי נטען שגרסת המתלוננת תמציתית ושהמשיב לא נחקר בנושא. לגבי דברי חברתה של המתלוננת גב' פיצ'יוטו נטען כי המתלוננת עצמה סתרה דברים אלה וטענה שסיפרה לחברה על האלימות רק לאחרונה. עוד הוצגו תצהירים של אנשים המכירים את השניים, אליהם אתייחס בהמשך. על רקע זה נטען שיש לשחרר את המשיב בטרם קבלת תסקיר, לחלופה שבזמנו אושרה על ידי בית המשפט בשלב מעצר הימים.

4. המבקשת עמדה על קיומן של ראיות לכאורה וחידדה כי החלטת בית המשפט השלום לשחרר לחלופה הנזכרת לעיל לא עמדה במבחן הערר.

    

   דיון והכרעה

5. כידוע, בשל מגבלות ברורות שבדיון על סמך מסמכים בכתב וללא שמיעת עדים, שלב הראיות לכאורה אינו השלב בו עוסק בית המשפט בקביעות מהימנות ורק במקרים חריגים בהם חוסר האמינות בולט על פניו ניתן יהיה להידרש לפגמים שבמהימנות. הדברים אמורים גם במקרה דנן, בו לא ניתן לקבוע כי קיים חוסר אמינות על פני גרסתה של המתלוננת.

6. זאת, ראשית, בבחינת גרסתה. זו הוצגה בפירוט, תוך תיאור היחסים שבין בני הזוג עוד משהותם בחו"ל (בוונצואלה) טרם עלו ארצה, השפלות ואלימות שספגה המתלוננת מידי המשיב שם, דילמה שהייתה לה האם להתלונן שם והחלטתה שלא לעשות כן "בגלל המעמד של הקהילה שם". עוד תיארה כי בהמשך התרחשו אירועי אלימות לאחר עלייתם ארצה ששיאם באירוע מושא האישום הראשון בגללו החליטה להתלונן. הדברים נמסרו תוך בכי (הודעה מיום 13.5.15 שעה 9:59 ש' 17), תוך פירוט ניכר ואותנטי שעל פני הדברים אינו הולם גרסה בדויה, ותוך שהמתלוננת חוזרת ומציינת כי היא חוששת מפני המשיב. עוד סיפרה על איומים על חייה (הודעה מיום 13.5.15 שעה 12:01 ש' 4), איומים "אני אחתוך לך את הראש" ועוד (שם).

7. דברי המתלוננת נתמכים, ראשית, בקיומן של חבלות. אלה תוארו בידי המתלוננת בש' 85 להודעתה הנזכרת לעיל, המתלוננת צולמה כאשר בתמונות נראים סימנים אדומים על מצחה וזרועותיה ובמזכרו מיום 13.5.15 של השוטר אדנץ נרשם כי הבחין בסימן כחול על זרועה שלא נקלט בעדשת המצלמה וכן בחבלה האדומה שבין עיניה. גרסת המשיב, המתמצה בדחיפה בלבד, אינה מתיישבת עם חבלות אלה.