מ"ת 38593-09-16 מדינת ישראל נ' נמר(עציר)

כתב האישום והבקשה

בפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום המיוחס למשיב מגולל מסכת עובדתית אשר סיומה טראגי, ובסופה מצא מוסטפא נימר את מותו.

במהלך שעות הערב של יום 4.9.16, בילו המשיב, גיסו מוסטפא נימר (להלן:"המנוח"), גיסו האחר פהד נימר (להלן:"פהד") ובנות זוגן בביתו של פהד במחנה הפליטים שועפט, שם צרכו בני החבורה משקאות משכרים כגון וודקה וקוניאק, והמשיב עצמו, צרך אף סם מסוכן מסוג חשיש.

סמוך לשעה 01:00, בתום הבילוי, יצאו המשיב והמנוח מביתו של פהד ברכבו של המשיב מסוג אופל אסטרה (להלן:"הרכב").

כאן המקום לציין כי המשיב מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, ומשכך, אף לא החזיק תעודת ביטוח תקפה, והרכב עצמו הינו כלי רכב אשר הורד מן הכביש, ושימש את המשיב לצורך נסיעותיו ברחבי המחנה.

באותה העת, פעלו כוחות הביטחון לאיתור אמצעי לחימה במחנה הפליטים שועפט, ובמסגרת זו הקימו חסם (להלן: "החסם") בציר ענתות אשר מטרתו הייתה למנוע מכלי רכב להגיע לאזור בו בוצעה הפעילות שצוינה לעיל. משקרב רכב לחסם, אותתו לו השוטרים באמצעות פנס כי אין ביכולתו להמשיך בנסיעה, ועליו לשוב על עקבותיו.

אותה העת, הגיעו המשיב והמנוח ברכב אל החסם.

במקום עמד רכב מסחרי אשר נעצר על ידי השוטרים במקום, והוא החל בנסיעה לאחור על פי הוראותיהם. בשלב זה, האיץ המשיב את הרכב ועקף את הרכב המסחרי מימין בפראות ותוך נסיעה מהירה.

השוטרים אשר היו מוצבים בחסם אותתו לנאשם שוב ושוב באמצעות הפנס כי עליו לעצור תוך שהם צועקים לו בערבית ובעברית לעשות כן, ומי שלא שעה להוראות אלו, ירו השוטרים שני כדורי ספוג אשר אחד מהם פגע בשמשה הקדמית של הרכב.

המשיב לא שעה לכל אלו, והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא פורץ את החסם באמצעות רכבו. משחשו השוטרים בסכנת חיים, ירו הם לעבר הרכב מנשק חם, וכתוצאה מכך, נפצע המשיב בירכו, והמנוח נפגע מירי בראשו, אשר הביא, בסוף, למותו.

על פי כתב האישום, אם כן, נהג המשיב בפזיזות וברשלנות בכך שנהג תחת השפעת סמים בעת שהוא מעורפל, נהג ללא רישיון נהיגה ובאופן שאינו הולם את תנאי הדרך, וכן לא ציית להוראות השוטרים בחסם.

בשל כל אלו, הואשם המשיב בעבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, נהיגה בשכרות ושימוש בסם לצריכה עצמית.

ב"כ המשיב, עוה"ד ו. דכואר, לא חלק על החלק העובדתי אשר בכתב האישום והנוגע בשכרותו של המשיב ובעבירות התעבורה המיוחסות לו, אך ישנן באמתחתו טענות משפטיות שונות באשר לרשלנות המיוחסת למשיב ולקשר הסיבתי בין רשלנות זו, ככל שהיא קיימת, לבין מותו של המנוח תוך מתן דגש על התנהגותם הבעייתית והחמורה של השוטרים, לשיטתו.

לדבריו, חובת הזהירות של המשיב נובעת מהנחתה השגויה של המבקשת לפיה היה עליו לצפות את תוצאת מעשיו. שוטרי המחסום, כך לשיטתו, ירו במנוח ובמשיב באופן מוגזם ופראי מבלי שהייתה לכך הצדקה ממשית, והתנהגות כזו מצידם הייתה בלתי צפויה, ועל כן מדובר, אליבא דשיטתו, בדרישה מרחיקת לכת שאין לה מקום, ומשכך, הרי שלא קיימות ראיות לכאורה לעבירה של גרם מוות ברשלנות בשל היעדרה של רשלנות זו, כאמור.

מאידך, סבורה ב"כ המבקשת, עוה"ד יעל איגרא, כי העובדות המנויות בכתב האישום, לרבות העדר רישיון נהיגה בעניינו של המשיב, היותו שתוי ותחת השפעת סם מסוכן, וכן נהיגתו הפרועה סמוך לחסם ואי הציות להוראות השוטרים, כל אלו מלמדים כי רשלנותו מצויה ברף הגבוה, והצפיות לסופו הטראגי של האירוע צצה ועולה אצל כל בר דעת סביר המודע לזירת ההתרחשות ולנסיבותיה.