מ"ת 38478-05-14 מדינת ישראל נ' צהייה(עציר)

מונחת בפני בקשת ב"כ המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, להורות על שחרורו המיידי של המשיב ממעצרו, בחלוף 9 חודשים מאז נעצר.

רקע

בתאריך 21.5.14 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ואיומים, לפי סעיפים 368ו(א), 275 ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ביחד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט ביום 1.6.14 נקבע כי המשיב הינו חולה נפש הלוקה בתהליך סכיזופרני כרוני וכי נכון לאותו מועד הוא היה שרוי בשלב של החרפה פסיכוטית ולכן נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ואף לא אחראי למעשיו וכי הוא זקוק לטיפול במסגרת אשפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה עם בטחון מרבי.

בהחלטתי מיום 18.6.14, בהסכמת סנגורו שבאה בעקבות חוות הדעת הנ"ל, הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במסגרת של אשפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה עם בטחון מרבי.

לנוכח בקשת ב"כ המשיב לברר את אשמתו בכל מה שנוגע לשאלת מודעותו לעובדה כי תקף זקן, החלה שמיעת הראיות בתיק העיקרי (בפני כב' השופט גינות), ביום 24.12.14.

בהמשך, ביום 12.1.15, במסגרת בקשה לעיון חוזר, נעניתי לבקשת ב"כ המשיב והוריתי על בדיקת המשיב על ידי הפסיכיאטר המחוזי, פעם נוספת. זאת לנוכח הזמן שחלף מאז הוכנה חוות הדעת הראשונה. בחוות הדעת הנוספת שהוגשה לעיוני ביום 14.1.15 נכתב כי גם נכון לאותו מועד אין המשיב כשיר לעמוד לדין ולא היה אחראי למעשיו וכי "במהלך שמונת החודשים שחלפו מתחילת אשפוזו, מצבו הנפשי כמעט ולא השתנה, שהיינו מוסיף להיות פסיכוטי, הוא עדיין מגלה תכני מחשבות שווא של רדיפה, חלקם ביזאריים, ללא ביקורת וללא תובנה, שיפוטו ובוחן המציאות פגומים".

במצב דברים זה ולאחר בחינת הפרוטוקול והראיות שהוגשו במסגרת התיק העיקרי, דחיתי את טענות ב"כ המשיב בדבר כרסום משמעותי בראיות ולכן, כמו גם לנוכח מצבו הנפשי של המשיב והמסוכנות הגבוהה הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו, לא מצאתי מקום לשינוי ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים בתנאים שנקבעו.

כעת עותר ב"כ המשיב לשחרורו המיידי מן המעצר בחלוף 9 חודשים מאז מועד נעצר ולנוכח העובדה שמשפטו טרם הסתיים והמבקשת לא פנתה אל בית המשפט העליון בבקשה להאריכו.

המבקשת מצידה טוענת כי "מהות המעצר עד תום ההליכים היה אשפוזו של הנאשם בנסיבות של סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש" וכי על פי הוראת סעיף זה רשאי היה בית המשפט לצוות על אשפוזו של המשיב, ומשהוחלט על בירור אשמתו, יהא צו זה תקף עד תום הבירור.