מ"ת 36325-08-16 מדינת ישראל נ' חגאג(עציר)

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה סתם – לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), החזקת אגרופן או סכין שלא כדין – לפי סעיף 186(א) לחוק וחבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

כתב האישום

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 1.8.16 בסמוך לשעה 09:00 הגיע גידי אביטבול (להלן: "המתלונן", עת/1), למשרד תחנת "מוניות הקניון", שבבעלותו והנמצאת בקרית גת (להלן: "תחנת המוניות" או "התחנה"), על מנת להחליף את קלריס זבלי (להלן: "המתלוננת", עת/2), המשמשת כסדרנית בתחנה, במשמרתה. בחלוף מספר דקות, הגיע המשיב סמוך לתחנת המוניות, בחן את המקום, ופנה לנהגי המוניות- שמעון ביטון (להלן: "שמעון", עת/3), מוריס מועלם (עת/4), יצחק בן עמי (עת/5) וציון כהן (עת/6), ששהו מחוץ לתחנה, בשאלה האם מדובר בתחנת מוניות. שמעון אמר למשיב כי עליו לפנות לחלון קבלת הקהל הקדמי, אך המשיב התעלם מדבריו ונכנס למשרד התחנה מהדלת האחורית הסמוכה למקום בו שהו נהגי המוניות. עם כניסתו למשרד התחנה, דחף המשיב את המתלוננת באמצעות מרפקו, וכתוצאה מכך נשפך ספל הקפה שהיה בידה. מיד ובסמוך, פנה המשיב לעבר המתלונן, אשר ישב בגבו אליו, והחל דוקר וחותך אותו בגרונו, צווארו וראשו, כעשר פעמים, באמצעות שני חפצים חדים אשר החזיק בשתי ידיו. המתלוננת נסה מהמקום בצעקות, בעוד שהמתלונן החל להיאבק עם המשיב, אשר ברח בריצה ממשרדי התחנה כשבידיו שני החפצים החדים עמם דקר את המתלונן, תוך שהוא חולף על פניהם של נהגי המוניות ששהו בסמוך לדלת הכניסה לתחנה.

טענות הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שאדם שהגיע לתחנת המוניות ובהמשך נכנס למשרד התחנה, תקף את המתלוננים ואף לא שהתוקף צולם במצלמות אבטחה של התחנה, אשר תיעדו את הגעת התוקף לתחנה, את אירוע התקיפה ואת בריחתו של התוקף מהמקום (להלן: "צילומי האבטחה").

עיקר המחלוקת הינה זהות התוקף אשר נקלט בצילומי האבטחה. המבקשת טוענת שהמשיב זוהה כדמות אשר נקלטה במצלמות האבטחה ואשר תקפה את המתלוננים, ואילו המשיב טוען שהמצולם הוא אדם אחר ולא הוא.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי מחומר החקירה מתגבשת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב, המסתכמת בעיקרה על:

זיהוי המשיב בצילומי האבטחה: עדויות קציני המשטרה יובל קמיניץ (להלן: "יובל", עת/8) ומשה קליין (להלן: "משה", עת/12), שזיהו את המשיב בצילומי האבטחה; חוות דעת המעבדה הדיגיטלית של מז"פ לפיה "אפשרי בהחלט" שהמשיב הוא הדמות המצולמת בצילומי האבטחה; עדות רחל חלי נחום (להלן: "רחל", עת/9), בת זוגו של המשיב, שזיהתה את המשיב בצילומי האבטחה; עדות שרית חורי (עת/10), חברתה של רחל, שזיהתה את תווי הפנים של המשיב בצילומי האבטחה.

מחקרי התקשורת מהם עולה כי בסמוך לאירוע בוצעו שיחות טלפון לתחנת המוניות מטלפון הנייד שבבעלות הגב' אורלי אזולאי (להלן: "אורלי", עת/11). אורלי אישרה בחקירתה שהטלפון הנייד נמצא בשימושו של גיסה- מיכאל סויסה (להלן: "מיכאל"), שותפו לשעבר לאגף בכלא "דקל". עוד נטען, כי באחת מהשיחות שאל המתקשר "כמה עולה נסיעה לגן יבנה". על פי עדות המתלוננת, בעת שהתוקף נכנס לתחנה שאל "כמה עולה נסיעה".

מחקרי תקשורת מהם עולה כי ביום האירוע הטלפון הנייד של המשיב מאוכן בירושלים ובהמשך בקריית גת, ומתבצעות שיחות טלפוניות בנו לבין הטלפון הנייד של מיכאל.

הודעת מיכאל במסגרתה לא שלל את האפשרות שהמשיב עשה שימוש בטלפון הנייד שלו.

עדויות נהגי המוניות שהיו במקום במסגרתם מוסרים תיאור של התוקף וכן את הגעתו לתחנה ומנוסתו לאחר התקיפה.

עדות המתלוננים אודות מעשה התקיפה.

עוד טוענת המבקשת שלצד ראיות אלו, המשיב בחקירותיו הכחיש תחילה את המיוחס לו ובהמשך בחר לשמור על זכות השתיקה. שתיקתו מחזקת את הראיות כנגדו.

אשר לעילת המעצר נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים לחובתו עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ולכן קיימת עילה לפי סעיף 21(א)(1)(ב) (מסוכנות) וכן נטען שקיימת עילה לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק (יסוד סביר לחשש כי שחררו ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט או להשפעה על עדים), על יסוד מזכר של רפ"ק משה קליין מיום 10/8/16, לפיו רחל חוששת ששמה יופיע בכתב האישום.

מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות ורכוש, בגינן ריצה תקופות מאסר בפועל. המשיב ביצע לכאורה את המיוחס לו בכתב האישום דכאן, בסמוך לשחרורו ממאסרו האחרון.

על כן עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.