מ"ת 34533-06-14 מדינת ישראל נ' פאח'ורי

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז 3 אישומים.

א)באישום הראשון מואשם המשיב בעבירות בנשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן: "חוק העונשין"), באיומים (מספר מקרים), יריות באזור מגורים, חבלה במזיד לרכב והחזקת סכין.

לפי כתב האישום, ביום 16.11.12 הגיע המשיב למאפיה בנצרת, ניגש לאחד העובדים ז' חוסייני, ושאל אותו לזהותו ומענו. לאחר שנענה, יצא מן המאפיה, אולם חזר אליה לאחר כדקה, תפס סכין שהייתה במקום וניגש לז' כדי לתקוף אותו. אנשים שהיו במקום תפסו את המשיב ומנעו ממנו להתקרב לז'. המשיב הוצא מן המקום לאחר שקילל את ז' ואיים להרוג את בני משפחתו ולשרוף אותם. המשיב המשיך לקלל את ז' ולאיים עליו.

באותו יום, בשעה 22:00, כשלוש שעות לאחר האירוע הקודם, הגיע ז' יחד עם מספר בני משפחה לבית אביו של המשיב בכדי ליישב את ההדורים. כשהגיע המשיב לבית, איים שוב על ז' ועל בני משפחתו בכך שיפוצץ את בתיהם בבלוני גז וישרוף אותם. כאשר עזבו ז' ובני משפחתו את הבית, שלף המשיב, שעמד בתחנת אוטובוס סמוכה, אקדח, אותו נשא עליו, וירה מספר יריות באוויר. המשיב כיוון את הנשק לעבר כלי רכב בו ישבו ז' ובני משפחתו ואחת היריות פגעה ברכב וגרמה לו נזק.

ב)על פי האישום השני, ביום 21.1.14 הגיע המשיב ברכב אל סמוך לביתו של מוחמד מוניר חמודה בנצרת, כשהוא מצויד באקדח המוזכר באישום הראשון, ירה לעבר הבית מספר יריות, שחלקן פגעו בבית, וגרם נזק לשמשת חלון הבית. סמוך לאחר מכן, הגיע המשיב לאזור המוסכים בנצרת וירה באקדח לעבר מכולת השייכת לדודו של מוחמד הנ"ל, מספר יריות שחלקן פגעו בחנות וגרמו לה נזק.

בגין מעשים אלה, מיוחסות למשיב עבירות בנשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין), יריות באזור מגורים (שני מקרים) והיזק בזדון (שני מקרים).

ג)על פי האישום השלישי, ביום 2.4.14 סמוך לשעה 02:30, הגיע המשיב, יחד עם אחרים, לבית החולים האנגלי בנצרת, נכנס לחדר המיון, הסתובב בו ונעמד בכניסה למיון. שני מאבטחים שעבדו במקום, וחששו מפני הפרת הסדר, ביקשו מהמשיב ומחבריו לעזוב את בית החולים. בתגובה קיללו אותם המשיב וחבריו ואיימו על אחד המאבטחים כי יהרגו אותו אם יתקשר למשטרה. המשיב המשיך להשתולל ולקלל את המאבטחים גם כאשר אלה נכנסו חזרה לשטח חדר המיון. בשלב מסוים, נכנס אחריהם לחדר הקבלה במיון, דחף את המאבטחים ותקף אותם בידיו. הוא גם גרם נזק לדלפק חדר המיון והמאבטחים נאלצו להשתמש בגז פלפל.

בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירות של איומים, תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור, התנהגות פסולה במקום ציבורי והיזק בזדון.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. בבקשה נטען כי היא נסמכת על קיומן של ראיות לכאורה טובות להוכחת המיוחס למשיב. ראיות אלה כוללות, בין היתר, עדויות של עדי ראייה, סרטונים ממצלמות האבטחה, ממצאים מזירת האירועים וחוות דעת מומחים.

המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב חמורות מעצם אופיין ונסיבותיהן וככאלה מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית ועילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(ב), 21(א)(1)(ג)(2), (4) ו- 33(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

3.הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, לבקשת הסנגור, לשם לימוד החומר. בשל נסיבות אישיות, נעתרתי גם לבקשתו להגיב בכתב באופן מפורט לטיעוני המבקשת לעניין קיומן של ראיות לכאורה ועוצמת הראיות, אולם התייחסות בכתב לא התקבלה. לאור האמור ניתנה החלטה ביום 29/7/14 כי ללא טיעון בכתב, תינתן החלטה על סמך הטיעונים בעל פה.

4.בשים לב לאמור, ולאחר שהסניגור הסכים כי קיים "ניצוץ ראייתי" ואף מעבר לכך, בחנתי היטב את ראיות התביעה ושוכנעתי כי קיים בהן פוטנציאל סביר להרשעת המשיב במיוחס לו, כפי שיפורט להלן.