מ"ת 34444-06-16 מדינת ישראל נ' גרבאן(עציר)

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום וטענות הצדדים:

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, איומים ותקיפת בן זוג. כעולה מכתב האישום המשיב והמתלוננת הם בני זוג, והתגוררו כחצי שנה בבית אמו של המשיב. לבני הזוג ילדה משותפת, אשר במועד הרלבנטי לכתב האישום אושפזה בפגיה בבית חולים. ביום 13.6.16 ביקרו בני הזוג את בתם בפגיה. במעמד זה תקף המשיב את המתלוננת, אחז בצווארה ודחף אותה לכיוון חדר ההמתנה שבמקום. בהמשך ניסה לדחוף את המתלוננת לחדר השירותים במקום, אולם המתלוננת התנגדה ולא אפשרה לו לעשות כן. או אז חנק המשיב את המתלוננת, תוך שהוא מאיים עליה כי ישחט אותה. לאחר מכן דחף את המתלוננת ואמר לה כי יותר לא תראה את הילדה. כיומיים קודם לכן תקף המשיב את המתלוננת בעת ששהו בבית אמו של המשיב. המשיב אחז את שערות המתלוננת, ובתוך כך הכה אותה במכת אגרוף במצחה. בשל המכה נגרם למתלוננת שטף דם ונפיחות בראשה.

המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר סטטוטורית. עם זאת, נטען כי נוכח גילו הצעיר של המשיב, עברו הפלילי אשר אינו מכביד – הרי שניתן לשקול שחרור של המשיב לחלופת מעצר הדוקה. הוצע כי המשיב ישוחרר לבית הוריו בישוב נחף – בפיקוח אביו ושתי אחיותיו (שלושת המפקחים נחקרו בפני). מקום החלופה מצוי בהרחקה ממקום מגורי המתלוננת. ב"כ המשיב טען כי לאביו של המשיב אמנם הרשעה קודמת, אך מדובר בעבירה ישנה, וקיומו של עבר פלילי אינו פוסל לכשעצמו את המפקח המוצע. לאחת מהאחיות תיק תלוי ועומד נגדה, אך עומדת לה חזקת החפות.

המבקשת התנגדה לשחרור המשיב. נטען כי מדברי המתלוננת עולה, שאירועי האלימות חוזרים ונשנים, והמשיב אף איים בעת האירוע על אנשי בטחון שנכחו במקום. המשיב הורשע בשנת 2015 בעבירות לפי פקודת הסמים. בנוסף, נטען כי מאחר ומדובר בעבירות אלימות במשפחה, הרי שקיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט. לעניין החלופה המוצעת טען ב"כ המבקשת, כי הם אינם מהווים גורם מרתיע ואין להם מרות על המשיב. מקום הפיקוח המתוכנן קרוב למקום מגורי המתלוננת, ומשמעות השחרור לחלופה זו היא הצרת צעדי המתלוננת.

דיון והכרעה:

כאמור, הצדדים אינם חלוקים על קיומן של ראיות לכאורה. עיינתי אף אני בתיק החקירה, ושוכנעתי אף אני כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לעניין עילת המעצר

אין חולק כי בעניינו של המשיב קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, כקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בנוסף, כידוע, הלכה היא כי אדם המואשם בעבירות אלימות או התעללות כנגד בני משפחתו – ייעצר עד תום ההליכים נגדו, אלא אם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן. ר' למשל בש"פ 6784/10 סואעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.2011) וכן בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2010). המסוכנות הנשקפת מן המשיב, לכאורה, מתעצמת בשים לב לכך שאחד האירועים המתוארים בכתב האישום – אירע בבית חולים, במקום ציבורי ולעיני כל מי שנכח במקום. יש בכך כדי ללמד, שהמשיב נעדר כל עכבות.